הכתובת על הקיר המזרח-תיכוני

באוגוסט 2012 ממשלת עירק - המונהגת על-ידי שיעים - עדיין תומכת במאבקו של משטר אסד נגד "האחים המוסלמים" וגופים נוספים הנמנים על הרוב הסוני בסוריה. שלטון סוני בדמשק מהווה איום חמור יותר מאסד לאינטרסים של השלטון השיעי בבגדד.

אבל, מ-2003 ועד להתפרצות מלחמת האזרחים בסוריה במרס 2011, היה השלטון המרכזי בעירק מטרה לטרור סוני-עירקי פעיל ויעיל שנהנה מסיוע סורי לוגיסטי ומבצעי. הטרור הסוני ממשיך לערער את יציבות עירק, אך הסיוע הסורי הצטמצם באופן מהותי.

מ-1966 - כאשר פרץ קרע אלים בין מפלגות הבעת' ששלטו בסוריה ובעירק - ועד לחיסול משטר סדאם חוסיין ב-2003, סוריה תמכה בכל פלג רעיוני, אתני, שבטי או דתי שהתנגד לסדאם. מ-1979 ועד 2003 העניקו סוריה ואירן מקלט לראש הממשלה השיעי הנוכחי של עירק, נורי אל-מאליקי, שנמנה על מתנגדי סדאם.

המאבקים בין סוריה לבין עירק מתרחשים - לסירוגין - מהמאה השמינית לספירה, כאשר חליפות בית אומאייה שמרכזה היה בדמשק הובסה במאבק על ההגמוניה המוסלמית על-ידי חליפות בית עבאס שמרכזה היה בבגדד.

התמכרות להיבטים הרשמיים והטקסיים של השגת הסכם

ברוך הבא למזרח התיכון האמיתי - אב-טיפוס לפיצול אלים, לאי-יציבות ובוגדנות בין-מוסלמים שבטיים, אתניים, רעיוניים ודתיים, אשר הגורם הוודאי היחיד בו הוא אי-ודאות. אי-הוודאות השורשית במזרח התיכון גרמה לאינספור הסכמים בין-מוסלמיים שנחתמו אך הופרו בשיטתיות ובאלימות. לדוגמה, הפסקות האש הרבות שהושגו, כביכול, בסוריה, אך הופרו ביד גסה ועקובת-דם. ככל שעולה חוסר-הוודאות, כן יורד הסיכוי לדבקות בהסכמים. ככל שקטן הסיכוי למימוש הסכמים, כן עולה רף הביטחון החיוני לעמידה בפני הפרה אלימה ובלתי-צפויה של הסכמים, במיוחד במזרח התיכון.

הכישלון השיטתי של משטרים מוסלמיים מזרח-תיכוניים לכבד הסכמים בין-מוסלמים מלמד על שבירותם וזמניותם של הסכמים הנחתמים בין מוסלמים לבין "כופרים" כגון המדינה היהודית. השאלה המתבקשת מתקדימי האזור ב-1,400 השנים האחרונות איננה "האם" אלא "מתי" יופרו ההסכמים. ב-1994 אמרו ראשי המטכ"ל הירדני לקולגות מישראל: "הסכם הנחתם עם הפלשתינים בבוקר מופר בסוף היום".

אבל, הנשיא אובמה, אירופה, האו"ם וישראלים הדבקים בתהליך אוסלו וגרורותיו, מתמכרים להיבטים הרשמיים, הטכניים והטקסיים של השגת הסכם. הם נכשלים בהבנת הנקרא של המזרח התיכון, ואינם מפנימים את ארעיותם ושבירותם השורשיים של הסכמים באזורנו. הם מתעלמים מהכלל המזרח-תיכוני: "על מילים אין משלמים מכס". הם לוחצים על המדינה היהודית לבצע ויתורים כואבים, מוחשיים ובלתי-הפיכים (אלא במלחמה) בתמורה להצהרות מילוליות, בלתי-מוחשיות והפיכות בהינף-לשון. הם דוחקים בישראל להתכנס לרצועה צרה של 25-9 ק"מ, הנשלטת על-ידי רכסי יו"ש שהם "רמת הגולן" של ירושלים, תל אביב ושפלת החוף וערש ההיסטוריה של המדינה היהודית.

השרשת חוסר היציבות במשטרים ערביים

ב-2012 המזרח התיכון מהווה זירה לרעשי-אדמה גיאו-פוליטיים מצפון אפריקה עד למפרץ הפרסי, הגורמים לקריסת משטרים מסורתיים ולנסיקת גורמים רדיקליים, דתיים וחילוניים, ללא שום קשר לסכסוך הערבי-ישראלי ולנושא הפלשתיני. אף משטר ערבי אינו חסין בפני "החורף הערבי" הגועש.

אימאד אל-דין אדיב, בעל טור ב"א-שארק של-אווסאט" הלונדוני, אינו שוגה (4.2.12) באשליות "אביב ערבי" ו"מזרח תיכון חדש": "לצערי אני מכיר ביתרון שלטון סדאם חוסיין על פני המצב הנוכחי... עירק התפוררה והתפצלה לשלוש מדינות - כורדית, סונית ושיעית... מספר חיילי 'המשמר המהפכני האירני' בעירק מגיע ל-200,000, ומסמכים רשמיים בבגדד מתפרסמים לעתים בערבית, בכורדית ובפרסית... עירק הפכה זירה למרכזי כוח מוסלמים-קיצוניים, כמו 'אל-קאעידה', המערערים עוד יותר את יציבות עירק והאזור... השלטון המרכזי בבגדד מתכוון להעתיק את קבר סדאם חוסיין - שהפך מוקד עלייה לרגל - לאתר בלתי-ידוע... השינוי בסוריה לא יקדם דמוקרטיה, אלא יעלה לשלטון גורמים מוסלמים אדוקים, שישרישו את חוסר-היציבות".

הנשיא אובמה, אירופה, האו"ם ונאמני "שתי מדינות לשני עמים" בישראל מתעלמים מהכתובת על הקיר המזרח-תיכוני, ולוחצים על ישראל לעלות על "ספינת השוטים" המפליגה לעבר "האביב הערבי".