בפרק המבריק ביותר בסדרה המבריקה ביותר – "הבית הלבן" – ממנה הנשיא שני שופטים לבית המשפט העליון. ג'וש ליימן, סגן ראש הסגל, תוהה: "עד מתי נמשיך לבחור שופטים לפי עמדתם ביחס ל-
Roe v. Wade?". הוא התכוון לפסק הדין הנודע של בית המשפט העליון משנת 1973, אשר התיר לבצע הפלות. 45 שנה אחרי, הסוגיה הזאת עודנה מרכזית כמעט בכל מסע בחירות – ופרישתו הקרובה של השופט אנתוני קנדי עשויה להביא להפיכתו של אותו פסק דין, כותב וושינגטון פוסט.

קנדי היה הקול המאזן בין ארבעת השופטים השמרנים (ג'ון רוברטס, קלרנס תומס, סמואל אליטו וניל גוסרוץ') לבין ארבעת השופטים הליברלים (סטיבן ברייר, רות בדר-גינזבורג, אלנה קגן וסוניה סוטומאיור). כעת יכול הנשיא דונלד טראמפ למנות שופט שמרן המתנגד להפלות וליצור רוב שיהפוך את Roe v. Wade.

זה לא יהיה קל. כידוע, מינויו של שופט לבית המשפט העליון מחייב את אישור הסנאט – ולרפובליקנים יש בו כיום רוב קטן של 52 מול 48. די בכך ששני רפובליקנים "יערקו", ולמועמד של טראמפ לא יהיה רוב; הדמוקרטים כבר סימנו מטרות. מנהיג הרוב, מיץ' מקונל, כבר הודיע שבכוונתו להביא את המועמד/ת לאישור עוד לפני בחירות אמצע הקדנציה בחודש נובמבר, בהן עלולים הרפובליקנים לאבד את הרוב. הדמוקרטים לא יכולים לעשות הרבה כדי למנוע זאת.

לקנדי היו החלטות לשני הכיוונים בנושא ההפלות; בשנת 1992 הוא הצטרף לליברלים בתיק בו ניתן היה להפוך את Roe v. Wade ובכך מנע זאת. אם טראמפ יוכל למנות שמרן מובהק, יש לצפות לכל הפחות לכך שבית המשפט העליון יתן גיבוי לכמה עשרות מדינות בהן שולטים הרפובליקנים, ואשר מנסים להטיל מגבלות על ההפלות גם אם לא לאסור אותן לחלוטין. פרישתו של קנדי היא התגשמות חלום למתנגדי ההפלות וסיוט לתומכיהן, מגדיר זאת הפוסט.

ההבטחה החשובה ביותר שנתן טראמפ למתנגדי ההפלות (המכונים בארה"ב Pro life) הייתה שהוא ימנה לבית המשפט העליון רק שופטים שזוהי דעתם. הוא קיים את ההבטחה מיד לאחר כניסתו לבית הלבן, כאשר מינה את גוסרוץ' – וכעת תומכיו מצפים שהוא ימשיך למלא אותה. וטראמפ, כידוע, בהחלט נוטה לקיים את הבטחות הבחירות שלו – או לפחות לנסות לקיים אותן – גם במחיר של ביקורת ציבורית חריפה ועימותים קשים מבית ומחוץ.

כאמור, מדינות שבשליטת הרפובליקנים מטילות יותר ויותר מגבלות על הפלות, בעיקר באמצעות צמצום פרק הזמן בהריון בו מותר לבצע אותן. מיסיסיפי אסרה במארס השנה לבצע הפלות לאחר השבוע ה-15; קנטקי אסרה סוג מסוים של הפלות המתבצע לרוב אחרי 11 שבועות; ובחודש שעבר נכנס לתוקפו באייווה איסור על הפלות כבר מהשבוע השישי להריון. בתי משפט בערכאות נמוכות יותר נדרשים כעת לרבים מבין החוקים הללו, כך שבית המשפט העליון בהחלט יוכל למצוא בשנה הבאה את התיק המתאים כדי לדון מחדש בנושא בכללותו.

בדרך יש מכשול פרוצדורלי: בית המשפט העליון של ארה"ב דן רק בתיקים שלפחות ארבעה מבין תשעת שופטיו מסכימים לדון בהם. נכון שרוב שמרני יוכל להחליט לדון בתיק הפלות, אבל צריכה להיות לכך הצדקה מבחינת התיק הספציפי והסוגיות החוקתיות שהוא מעלה, ויש גם להביא בחשבון את זכויותיהן החוקתיות והחקיקתיות של המדינות. בשנת 2014 סירב העליון – אז ברוב ליברלי – לדון בחוק של אריזונה שאסר הפלות לאחר השבוע ה-20.

פרופ' מרי זיגלר, שחקרה את מלחמות ההפלות, מציינת, שלא תמיד הצליחו נשיאים רפובליקנים לדעת מראש כיצד יפסקו מועמדיהם בסוגיית ההפלות. למשל: דייוויד סאוטר, אשר התמנה לעליון בידי ג'ורג' בוש האב, הצטרף בצורה שיטתית לעמדת השופטים הליברלים; קנדי התמנה בידי רונלד רייגן, וכאמור עמדתו הייתה מעורבת. אבל גם זיגלר מסכימה, שהמצב הנוכחי הוא בעל הפוטנציאל הגדול ביותר לשינוי בעשורים האחרונים.