מלזיה לימדה לקח - ועלולה לגרום לו להתפוגג

הסיפור הזה היה גורם אפילו לקלפטומנים להסמיק. 4.5 מיליארד דולר מכספי הציבור נגנבו – סכום העולה על ההכנסות השנתיות של קרוב למחצית ממדינות העולם. רוב הכסף שימש לממן רמת חיים גבוהה: יאכטת-על, הימורים, ענק יהלומים ב-23 מיליון דולר. חלק ממנו הושקע במימון סרט על הונאה פיננסית – "הזאב מוול סטריט". אבל כעת הגיעה שעת התשלום: בשבוע שעבר נדחה ערעורו של ראש ממשלת מלזיה לשעבר, נג'יב ראזק, שטרם חשבונותיו הפרטיים עברו 700 מיליון דולר גנובים. הוא ירצה 12 שנות מאסר וישלם קנס של 47 מיליון דולר.

זהו ניצחון אדיר לשלטון החוק בעולם כולו, טוען אקונומיסט. המצוד אחרי הכספים שנגנבו מקרן ההון הממשלתית של מלזיה, 1MDB,
היה חובק עולם. החוקרים פעלו בשש מדינות ובהן שווייץ וסינגפור; בנק גולדמן-זאקס שילם 3.9 מיליארד דולר בשל חלקו בפרשה. מנהיגים מושחתים אחרים קראו את הכותרות והתחלחלו.

בתוך מלזיה ההשלכות היו מטלטלות עוד יותר. ראזק, בנו של ראש ממשלה, הוביל במשך עשרות שנים את המפלגה הלאומית ששלטה במדינה מאז עצמאותה ב-1957 ועד 2018 – כאשר הובסה בשל הפרשה. עם זאת, המפלגה הלאומית חזרה לשלטון בשל התסכול ממתחרותיה. ראש הממשלה הנוכחי, איסמעיל יעקוב, אומנם ניתק את עצמו מרזאק ולא התערב בהליך המשפטי, אך רבים במפלגה קראו לטהר את מנהיגה לשעבר. כליאתו של רזאק אמורה לחזק את יעקוב ולמנוע חזרה למצב של גניבות כרגיל.

למרבה הצער, המאבק נגד השחיתות רחוק מלהסתיים. תיקים מרכזיים אחרים עודם בעיצומם, ובין היתר צפוי פסק דין בעניינה של רוסמה מנסור, רעייתו של רזאק. אחמד חמידי, נשיא המפלגה ובן בריתו של רזאק, עומד לדין בשני תיקים ובהם 87 אישומי שחיתות. כמה תיקים נגד רזאק עצמו תלויים ועומדים. מלזיה זקוקה לטלטלה עזה כדי להשתחרר מתרבות השחיתות. שאלה נפרדת היא האם רזאק יצליח לקבל חנינה מהסולטן עבדאללה – בן מחוזו ומי שנחשב לידידו. רזאק ניסה להציג את עצמו כמי שדואג לאדם הקטן ונרדף בידי האליטות – טענה שהקנתה לו תמיכה מסוימת בידי מי שהתאכזבו מן המערכת הפוליטית מאז נפילתו.

אין לשלול קאמבק של ראזק, מזהיר אקונומיסט, מה שיהיה היפוך מעורר אימה של האירועים. לא זו בלבד שמלזיה תחזור למסלול הביזה במסווה של פוליטיקה, אלא שהדבר גם יאותת לקלפטומנים אחרים שתמיד יש מוצא. אסור לשחרר את רזאק – אדם שאשמתו נקבעה בצורה ברורה בידי כמה בתי משפט ומסרב להביע חרטה כלשהי, טוען העיתון; קשה להעלות על הדעת תקדים גרוע יותר למלזיה ולעולם. הסולטן חייב להתייצב לימין המוסדות שבראשם הוא עומד ולא לימין הנוכלים.