בר-אילן ביום המספד הנורא

סליחה. הנהלת אוניברסיטת בר-אילן אינה שואלת רשות מאיש לאיזה לחצים היא רשאית להיכנע. לא אומר שזה עניינה, כי זה לא רק עניינה, אולם איני יודע אם רגישותו של הדיוט כמותי יכולה להשפיע על רגישותה של מכללה לדיסוננס שהיא יוצרת בהשקת איסור שירת נשים לטקס עילוי נשמת האנשים והנשים שנירצח בשואה.

על כן אני בוחר שלא בטובתי להשאיר לבר-אילן אשר לבר-אילן. מכל מקום, כבר אי-אפשר כנראה לקוות עוד כי בין הובלה לבין היגררות, תבחר לייחד עצמה להוביל בתורה ודרך ארץ, בתורה ומדע, כי לכך נוצרה.

גאה גאה

אבל כאמור, סליחה. הניסיון הפרימיטיבי לשכנע את הבריות כי כל שקרה הוא שהאוניברסיטה גזרה מטעמים של ריצוי כל הדעות שלא תהיה שירה בכלל, ועל כן במקום שאין שירה אין צל הדרה, מכסה על אמת ערומה בעששית שקופה, ובוודאי שהוא חוטא בהקצותה מלכתחילה לפשוטי עם כמותי מידה מעליבה של אינטליגנציה.

מי שכך אמר לציבור מה שאמר, משול כמי שהיה אומר למשה ובני ישראל לא לומר שירת כי "גאה גאה" פן תיקח גם מרים התוף בידה ותשיר היא וכל הנשים עימה את השירה הזאת לה'. לא רק שזה לא היה, והייתה שירה, אלא אפילו נמצאו חכמי מחקר חופשי וכוהני מדע שכך היו מורים שכך אומנם אירע, זה לא היה יכול להיות אמת.

מה חבל שהדיסוננס הצורם הזה לא נחסך מן הצוותא הישראלית הגדולה ביום המספד הנורא הזה.