|
על קריירת המשחק של יוסי בנאי
|
|
יוסי בנאי פנה למשחק בעקבות אחיו הבכור יעקב ושירת במחזור הראשון של להקת הנח"ל (1951), שם התבלט בזכות יכולת המשחק שלו. לאחר שיחרורו למד בבית הספר למשחק של "הבימה" והשתתף בהצגות רבות שהעלה התיאטרון. מתחילת דרכו שילב בנאי בין התיאטרון והבידור, ובתחילת שנות ה-60 העלה עם רבקה מיכאלי את התוכנית "ילדות קשה", שהונצחה באלבום. ב-1968 העלה עם אילי גורליצקי את תוכנית הבידור "חכמים בלילה" בבימויו של ניסים אלוני, שגם כתב לו מערכונים. התוכנית תועדה בשני אלבומים, באחד נכללו המערכונים ובשני השירים, ביניהם "תישן חמודי תישן" ו"איך את נראית".
החל מסוף שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-60 כשגדולי השנסון הצרפתי היו בשיאם, ובנאי ששהה בפריז, הוא הפך למובילים ב"העלאת" הזמר הצרפתי לארץ. שירים מתורגמים מצרפתית שולבו כבר במופעים שבהם השתתף כמו "תל אביב הקטנה", "יוסיחזקיונה" ו"ילדות קשה", אך ב-1969 העלה בנאי תוכנית שלמה שהוקדשה לשיריו של ז'ורז' ברסאנס, "אין אהבות שמחות".
שירים מתורגמים של ברסאנס ושל יוצרים צרפתים אחרים, כמו ז’אק ברל ("אהבה בת עשרים"), ברברה וז'ורז' מוסטקי ("הגבירה בחום") הופיעו באלבומיו 'פרצוף של צועני' (1972) ו'יוסי בנאי' (1974), לצד שירים מקוריים, כ"דקה דומיה".
ב-1973 הוא שב לעבוד עם רבקה מיכאלי בתוכנית הבידור "נישואין נוסח גירושין" בבימויו של ניסים אלוני ובניהולו המוסיקלי של יאיר רוזנבלום. המופע תועד בשני אלבומים, ומתוכו בלט השיר "עברית קשה שפה".
בתוכנית "פרצוף של צועני" (1972) החל שיתוף פעולה חדש בין בנאי לנעמי שמר. הוא פנה לשמר שתכתוב לו שירים חדשים, אבל היא נתנה לו לחן והציעה לו לכתוב את המילים. התוצאה היתה השיר "ספירת מלאי", שעודד את בנאי להמשיך ולכתוב את מילות שיריו בעצמו. באלבום 'מאזן האהבות', שיצא ב-1976, כתבו בנאי ורוזנבלום את כל השירים.
ב-1979 יצא האלבום יוסי בנאי, שבו הופיעו בין היתר השירים "מרוב אהבה", "את הלילה שלך מרגיעים" ו"אני וסימון ומואיז הקטן", שעסק בילדותו של בנאי ובחבריו מאותם ימים.
תוכנית היחיד של בנאי, שעלתה בעקבות האלבום, נשאה את שם השיר הזה והיתה המצליחה ביותר מבין כל תוכניות היחיד שלו. הקהל מילא את האולמות והזדהה עם שירים ומערכונים כמו "לאור המצב החשוך", "אברם, אברם", ובעיקר עם השיר "על כל אלה", שסיים את התוכנית. שיר אישי זה שכתבה שמר הפך באותה תקופה למעין המנון, ושורותיו קיבלו עם הזמן משמעות פוליטית. ב-1984 הקדיש בנאי אלבום שלם לשיריו של ז’אק ברל, אם נדע לאהוב, בעיבודו של רפי קדישזון.
מתוך האלבום בלטו השירים "בשביל טיפה של חסד", "אל תלכי מכאן" ושיר הנושא. באלבומים אחרים שהוציא במהלך שנות ה- 80 שיתף בנאי פעולה עם מתי כספי - באלבום שיכור ולא מיין, שיצא ב- 1983 - ועם יוני רכטר, באלבום יוסי בנאי מ- 1987. ב-1990 הוציא בנאי אוסף שירים ראשון בדיסק, שבו מיטב להיטיו וגם שיר חדש, "איפה אני ואיפה הם", ללחן של יובל בנאי, בנו, שגם ניגן בהקלטת השיר יחד עם שאר חברי משינה.
כעבור שנתיים הוא העלה את ההצגה המצליחה "שובו של הסוראמלו", שעסקה בסיפוריו של אברם סוראמלו הירושלמי ותועדה במלואה באלבום כפול. בעקבות המופע הוציא גם ספר "מסיפורי אברהם סוראמלו" (1994) בהוצאת זמורה ביתן.
ב-1996 הוציא ספר נוסף באותה הוצאת ספרים בשם "כשאמא שלי היתה מלכה - סיפורים לא ארוכים בשורות קצרות". ב-1997 חזר בנאי אל שיריו של ברסאנס במופע "יוסי בנאי שר ומספר ברסאנס", בעיבודים ובניהול מוסיקלי של אלי מגן.
ב-1998 יצא ספרו "אני שר להעביר את הזמן". באלבומו הבא, 'פגישה לאין קץ', שיצא שנתיים מאוחר יותר, הוא קרא משיריו של נתן אלתרמן על-רקע מוזיקה מקורית של יונתן בר-גיורא.
ב-2001 יצא אלבום נוסף של בנאי שנקרא שירים ופזמונים מתוך "פרצוף של צועני" מתחילת שנות ה-70. באותה שנה יצא אלבומו של בנאי לאט ובו שירים של אהוד בנאי, שלום חנוך, ארקדי דוכין. בסוף 2003 הודיע בנאי על מופע חדש בהשתתפותו, ושמו "מרוב אהבה".