ביום רביעי ט' בתמוז תשס"ו 5.7.06 דיווחתי לך על אירוע שהיה בלשכתי, שנראה כניסיון סחיטה. בפגישתנו ביום 5.7.06 הדגשתי בפניך שיש לי ספק אם אכן התכוונה למה שאמרה, שכן ניכר היה בה שהיא במצב אישי, משפחתי, נפשי וכלכלי קשה.

אין אני נסוג מהעמדה שמסרתי לך בפגישתנו, שהרי במסמך שמסרתי לך ביד בפגישתנו כתבתי: "אין באפשרותי לקבוע כי נעשו מעשים פליליים, למרות שלעיתים נוצר רושם כזה. לדעתי, לא כל סערה נפשית המשולבת בהתפרצויות נפשיות פסיכולוגיות, יש מאחוריהן כוונה למעשה פלילי".

יתר על כן, האיום שליווה את דרישתה הכספית של הגברת היה שאני כביכול נוהג לתת חנינות תמורת כסף, שמופקד בחשבונות בחו"ל.

במסמך שמסרתי לידך כבר בפגישתנו ביום 5.7.06 כתבתי: "בפגישתנו האחרונה עמה אמרה כי ידוע לה שהנשיא מקבל כספים עבור חנינות (כינתה זאת "קבלני חנינות"), וכן יש לנשיא חשבונות ופיקדונות בבנקים ברחבי העולם".

דומני כי כל מי שמכיר, כמוך, את ההליכים המלווים במשרד המשפטים ובלשכתי בענייני חנינה, יודע כי אין ולא יכול להיות שחר לטענה זו וגם מטעם זה נראה היה לי שהאיום לא היה רציני.

מהטעמים הנ"ל אמרתי לך בפגישתנו כי מחד-גיסא, נראה לי שאסור לי כנשיא המדינה להעלים מקרה זה וחובתי כנשיא לדווח לך ולשמוע את עצתך. מאידך-גיסא, אמרתי לך בפגישתנו שאין אני מוצא לנכון להגיש תלונה פלילית. בדברים שאמרת ברבים ובהודעה שפרסמה לשכתך ביום 9.7.06 נאמר בפירוש כי בפגישתנו אכן הדגשתי בפניך שבפנייתי אליך "אין מדובר בתלונה פלילית".

חידה היא מי ולמה הדליף לתקשורת כאילו האיום עלי היה שאם לא אשלם לגברת כספים היא תטען כי הטרדתי אותה מינית. הגברת לא הגישה תלונה שהטרדתי אותה מינית, לא כאשר עבדה בלשכתי, לא בהיותה בחו"ל, לא בשובה ארצה ולא בפגישה בינינו עליה דיווחתי לך. במסמך שמסרתי לך בפגישתנו, בו דיווחתי בין השאר על האיום, אין זכר לתלונה או לטענה של הגברת על הטרדה מינית.

נוכח הדברים הנ"ל, אני שוקל את השלמת תגובתי לפנייתך אליי מיום 6.7.06.

מאחר ולי אין מה להסתיר, אכבד כל החלטה שלך.

בבוקר חשף עיתון מעריב (ג', 11.7.06) את סיפורה של אישה, שעבדה לפני כ- 15 שנה כמזכירה בלשכתו של משה קצב (כאשר כיהן כשר התיירות), אשר התלוננה ותיארה סידרה של הטרדות והתנכלויות לאחר שדחתה את ניסיונות החיזור מצידו.

לטענת ש', מאז שנחשפה פרשת ההטרדה המינית כביכול שביצע הנשיא, היא חשה סערת רגשות והחליטה שעליה לספר את סיפורה. היא טוענת שהיא לא היתה היחידה שנפלה קורבן לניסיונות החיזור של קצב. היא סיפרה למעריב, כי היא ושאר הפקידות היו נוהגות לשבת ולדבר על זה אחת עם השנייה.

"אחרי זמן מה, של מה שאפשר לכנות תקופת חיזור שנמשכה כמה שבועות, הוא [קצב, ע.א.] התחיל להגיד לי שהוא נמשך אליי מאוד, וקשה לו להתרכז בעבודה בגללי... אחרי זה הוא רצה לגעת לי בחזה, ממש ביקש ובשלב הזה כבר נרתעתי, והבעתי את זה בקול רם... באיזשהו שלב הוא ניסה ממש בכוח לדחוף לי ידיים לחולצה ולחצאית, ואני הדפתי אותו באופן חסר פשרות, והבהרתי לו שאם זה יקרה עוד פעם זה לא יעבור לו בשקט. מאותו רגע החיים שלי במשרד השתנו ללא הכר. הוא החל להתנכל לי" - אמרה ש' למעריב.

מבית הנשיא נמסר, כי לנשיא אין מושג מי המתלוננת, וכי אין שום אמת בדבר.

עוד נמסר בתגובה לפרסום עצמו במעריב: "הועלו האשמות חמורות כנגד הנשיא מבלי שניתנה לו אפשרות אמיתית להתגונן. מעריב העביר בקשה לתגובה בשעה מאוחרת מבלי לציין את שמה של המתלוננת או פרט מזהה אחר... בניגוד לכל היגיון או נורמה. לא הגיוני להאשים את נשיא המדינה מעל דפי העיתון מבלי שתינתן לו הזדמנות ממש להגיב... יש כאן חריגה חמורה מכללי האתיקה".

עמותת אומ"ץ פנתה הבוקר אל היועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיורה למשטרת ישראל לתפוש לאלתר את כל הקלטות והתיעוד שמצויים בידיהם של נשיא המדינה, כפי שהודה באוזניו, ובידיה של עובדת לשכתו לשעבר כפי שפורסם בכלי התקשורת.

עמותת אומ"ץ טוענת, כי זמן שחלף מאז שנחשפו ברבים חשדות להטרדות מיניות בבית הנשיא, הלחצים הסביבתיים ושיקולים כאלה ואחרים עלולים לגרום לקשיים בחקירה המשטרתית שממלא תהיה מורכבת וסבוכה.

עוד טוענת העמותה, כי חרושת השמועות שנפוצות בפרשה זו מבזות את מוסד הנשיאות ורק תחילתה של החקירה עשויה להפסיק את המשך ההתדרדרות.