רופא-מתחזה ניצל מינית משותקי-מוחין

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אריאל חייקין - שהציג עצמו כרופא-פיזיותראפיסט, במעשים מגונים בכמה קטינים תוך ניצול היותם משותקי מוחין. בית המשפט הביע את סלידתו מהפשעים החמורים, הרשיע את הרופא בשורה ארוכה של עבירות חמורות, ומתח ביקורת נוקבת על משרד הבריאות - על שנתן לחייקין רישוי לעסוק ברפואה. הכרעת הדין ניתנה על-ידי השופטים: שלי טימן (אב"ד), תחיה שפירא ושרה ברוש.

כתב האישום כולל חמישה סעיפי אישום, בהם יוחסו לו העבירות שלהלן: מעשה מגונה בהסכמה שׁהֻשְּׂגָה במירמה, בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים; מעשה מגונה שלא בהסכמה חופשית וּבהסכמה שׁהֻשְּׂגָה במירמה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים; מעשה מגונה בהסכמה שׁהֻשְּׂגָה במירמה; קבלת דבר במירמה; ייחוד העיסוק, על-פי סעיף 3 לפקודת הרופאי; ייחוד הכינוי, על-פי סעיף 5 לפקודת הרופאים (בארבעת האישומים). בנוסף על כל אֵלֶּה, ביום 10.3.2005, תוך כדי שמיעת הראיות, תֻּקַּן כתב-האישום ויוחסה לנאשם עבירה של פרסום והצגת תועבה. בסופו של דבר, ולאחר שמיעת הראיות, הורשע חייקין בכל סעיפי האישום, למעט העבירה הראשונה שיוחסה לו לעיל.

על-פי כתב האישום, ביצע הנאשם את המעשים שלהלן (ציטוט):

• בחודש יוני 2003 או במועד סמוך לכך, תלה הנאשם מוֹדָעוֹת בהן הציג עצמו כרופא המציע שירותי טיפול פיזיותראפיים בַּעֲבוּר כסף. א.ס.ו. הינה אִימוֹ של ס.ו. (כבן 11), המתלונן 1, הסובל משיתוק-מוחין (C.P), הִבְחִינַה במוֹדָעוֹת והזמינה את הנאשם לבֵיתָהּ. הנאשם הציג עצמו כרופא ילדים בעל רישיון זמני, שהתמחותו בפיזיותראפיה, אשר עבד בבית-חולים בטבריה במחלקת ילדים. בעקבות מצג זה, החליטה הָאֵם לאפשר לנאשם לטפל במתלונן 1, וכך עשה במשך כחודש ימים תמורת 60 ש"ח לשעה. במהלך הטיפול הראשון שביצע, עיסה הנאשם את גופו של הקטין, הוריד את בגדי הקטין כך שזה נותר עירום, והחל לעסותו בּאֵזוֹר המִפְשָׂעָה, למרות שהָאֵם טענה בפניו כי אין בכך צורך.

• האישום השני מתייחס ל-ש.ט., המתלוננת 2, קטינה ילידת (כבת 14), הסובלת אף היא משיתוק-מוחין. אִימוֹ של המתלונן 1 המליצה ל ט.ט., אִמָּהּ של המתלוננת, להשתמש בשירותי העיסוי של הנאשם. הנאשם הציג עצמו כרופא ילדים המטפל בילדים עם נכויות. בעקבות מצג זה, הזמינה אותו הָאֵם לטפל בְּבִתָּהּ-המתלוננת. במהלך חודש יולי 2003 טיפל הנאשם במתלוננת בתשלום, כשלוש-ארבע פעמים. במהלך הטיפול האחרון, בעת שהמתלוננת לבשה תחתונים בלבד, הפשיל הנאשם, כך נטען, את תחתוניה, ונגע בה כשהוא לוחץ בחוזקה באמצעות אצבעו באיבר-המין או בפי-הטבעת של המתלוננת.

• ד.ב., המתלונן 3 (להלן: "המתלונן 3"), קטין כבן 16, סובל אף הוא משיתוק מוחין. בעקבות המלצה שקיבלה, הזמינה אִמוֹ של המתלונן 3 את הנאשם לבֵיתָהּ. הנאשם הציג עצמו כרופא וטען כי תעודותיו נמצאות בְּבֵיתוֹ. בשל המצג הנ"ל, הסכימה הָאֵם כי יטפל בּבְנָהּ במשך שלושה חודשים. עֲבוּר הטיפול קיבל הנאשם במירמה סך של 70 ש"ח לשעה. הנאשם, כך נטען, טיפל במתלונן 3 מִסְפָּר רב של פעמים, במהלכם נהג לעסות את המתלונן 3 כשהוא עירום לגמרי, בכל גופו וּבישבניו, וזאת, לטענת התביעה, לְשֵׁם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים.

• האישום הרביעי עִנְיָינוֹ ב-ל.כ., הוא המתלונן 4, כבן 21, הסובל אף הוא משיתוק-מוחין. אף ש.כ., אִמוֹ של המתלונן 4, קיבלה המלצה להשתמש בשירותי העיסוי של הנאשם. כבר בשיחת הטלפון הציג הנאשם את עצמו כרופא וּכפיזיותראפיסט, וּבהגיעוֹ לבֵיתָם טען כי הוא רופא ילדים ועבד בבית-חולים בצפון. כשנתבקש להציג תעודת רופא, טען כי אינו נוהג להחזיקהּ עמו. בעקבות מצג זה התירה לו הָאֵם לטפל בּבְנָהּ. הנאשם טיפל במתלונן פעם אחת בלבד, כשזה לבוש בתחתונים בלבד, וזאת, לטענת התביעה, לְשֵׁם גירוי, ביזוי או סיפוק מיניים. בַּעֲבוּר טיפול זה קיבל הנאשם במירמה 100 ש"ח.

• באישום החמישי נטען, כי ביום 1.10.2003 נתפס בְּבֵיתוֹ של הנאשם מחשב נייד, וּבוֹ נמצאו עֲשָׂרוֹת קבצים של תמונות וּסרטים, הכוללים מעשים מיניים שונים, וּבכללם קיום יחסי-מין מלאים בין בגירים לבין קטינים וּבין קטינים לקטינים, בטווחי גיל שונים, כמו גם סרטים המתעדים אוננות על-ידי קטינים.

בהכרעת הדין נאמר, כי הנאשם כָּפַר מִכֹּל וָכֹל בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום. בתגובתו לכתב האישום, הכחיש הנאשם, לגבי כְּלָל האישומים, כי יָצַר מצג-שווא וכי "התחזה כעוסק ברפואה והשתמש בכינוי 'רופא', באופן המרמז שיש לו כשירות ברפואה וזאת כשאינו רופא מורשה בישראל ו/או כי קיבל במירמה כסף עבור הטיפול".

את הכרעת הדין כתבה השופטת תחיה שפירא. השופטת שרה ברוש הסכימה. השופט שלי טימן שגם הוא הסכים להרשעה, הוסיף פרק נפרד ובו ביקורת נוקבת ביותר נגד משרד הבריאות. "אני מסכים לכל האמוּר בחוות-דעתה של חברתי, כב' השופטת שפירא; להתרשמוּתה מִן העדים (וּבמיוחד מִן הנאשם) וּלמסקנותיה המשפטיות", כתב טימן והוסיף, כי "הנאשם התגלה כעבריין מין סִדרתי וּמחליא, שהתעניינותו בילדים קטנים, ממלאת חייו (ראה - החומר הפֶּדוֹפִילִי שנמצא על מַחְשֵׁבוֹ). אולם תכונתו הבולטת ביותר של הנאשם, להתרשמותי, היא שׁקרנוּת בלתי נשלטת. קשה להאמין למילה כלשהי היוצאת מפיו; יש לו דמיון פּוֹרה וּתעוזה, וההתחזות היתה - כמדומה - לדרך חייו".

השופט טימן מתח ביקורת על הנאשם וקבע כי "די לעיין בתעודות ההזויות ת/18, וּבתולדות החיים (בגירסאות שונות, שאינן תואמות, גם בהתייחס לשנות הלימודים השונות) שהוצאו ממַחְשֵׁבוֹ של הנאשם - ת/16, אליהן התייחסה חברתי הנכבדה בסעיפים 72 ו-73 של חוות-דעתה, כדי ללמד על חוסר הגבולות והמעצוֹרים, שיש לנאשם, כשהוא "משווק" עצמו כאיש של כבוֹד ורב-תארים".

השופט טימן כותב עוד: "ואני מודאג. הפעם כאזרח, הנזקק לשירותיו של רופא, וּבלי קשר לעבירות בהן הורשע הנאשם. אני מודאג וּמוטרד מִן העובדה, שהנאשם עבר - לדבריו (וּלאחר שנכשל פעם אחר פעם) את בחינת ההסמכה כרופא בישראל. אני מוטרד מאופן התנהלותן של הרשויות, וּבמיוחד מהקלוּת הבלתי-נסבלת של משרד הבריאות, במתן רישיונות לעסוק ברפואה.

השופט טימן מותח ביקורת על משרד הבריאות - על כך שהוציאו, לבקשתו של הנאשם, תעודה שבה "אמנם אין לנאשם רישיון לעסוק ברפואה במדינת ישראל, אולם הוא רשאי לקרוא לעצמו 'ד"ר' ו'רופא', אם כי לא בנסיבות שיש בהן כדי להטעות את הציבור (?!)". השופט מעיר, כי "אני יכול להניח שהתעודה נתבקשה על-ידי המשטרה או הפרקליטוּת. אני משׁער כי ניסוּחהּ של התעודה, באופן שתתאים להוֹכחת האישום בהתחזות, הוסבר לד"ר שנון, או לפחות צריך היה לעורר את סקרנותו, ואת חוש-האחריות שלו. גם גורמי התביעה, חייבים היו להרים גבּה, לנוכח האמור במסמך".

השופט כותב עוד (ציטוט):

עוד, נֶאֱמַר בתעודה, כי על-סמך סיום לימודי הרפואה שלו במולדובה, "אושרה בקשתו (של הנאשם) מתאריך 5.10.02 להיבחן בבחינה לקראת סטאז' בישראל". בתעודה נמסר גם, כי "שהה במחלקת הילדים בביה"ח פוריה במשך חודש (24.7.01-24.6.01)".

לא ברור מהי ה"שהִיה" הזו, וּמהי מסגרתה, וכיצד לא שׂם משרד הבריאות לבו לעבודה שבאותו זמן אמור היה הנאשם ללמוד רפואה בנֵיכר ועדיין כלל לא סיים את לימודיו.

יצויין, כי לפי דברי הנאשם בפנינו, הוא אומנם יצא למולדובה, כדי ללמוד רפואה, בסוף שנת 1997, אך עבר, לאחר תקופה קצרה, לאוניברסיטה בְּנוֹבוֹסִיבִּירְסְק, ושם סיים חוק לימודיו (לטענתו, לימודי רפואה בתוך 5 שנים?).

ואני תוהה: הַאִם מקיים משרד הבריאות בדיקה של תעודות הסיום הנוכריות? הַאִם מתקיים בירור על קיומה של אוניברסיטה, כזו או אחרת, מעמדהּ והַאִם סיים מגיש התעודה לימודיו אצלה? במיוחד כשמדובר במי שיופקדו בידיו חיי אדם?! והַאִם טרח מישהו לעצור את התקדמותו של הנאשם, ולבדוק תעודותיו, לאחר שנפתחה נגדו חקירה בשנת 2003, והוגש כתב-אישום, עד לחתימת עובד-הציבור בשנת 2005, ועד היום?

בסיום דבריו מציע השופט טימן לחברותיו להרכב להעביר עותק מהכרעת-הדין למנכ"ל משרד הבריאות, וּלהסב שִׂימת לבה של התביעה לתהיוֹת, כדי שתוסקנה המסקנות, בתחום האירגוני; התוצאתי, והפלילי. השופט טימן אינו סומך, ככל הנראה, על משרד הבריאות, ולכן הוא מורה: "לבקש מגופים אֵלֶּה ליידע אותנו בתוצאות הבירור".