המשטרה תפצה משפחת הנרצחת

מדינת ישראל תשלם פיצוי כספי של 375,000 ש"ח למשפחה שבתה האחת נרצחה באכזריות והשנייה נפצעה על-ידי "מחזר מתוסכל" - כך הוסכם במסגרת הסכם פשרה בין המשטרה למשפחה (יום ב', 8.1.07).

בשנת 1995 ביקשה מכרה של סוניה יעקובוב להכיר לה את ששון מזרחי. סוניה החליטה כי איננה מעוניינת בקשר. "המחזר המתוסכל" לא ויתר והמשיך ברדיפתו את סוניה, כשהוא מטריד אותה ואת משפחתה. סוניה ומשפחתה הגישו 11 תלונות למשטרה בגין הטרדות טלפוניות, ביקורים מאיימים במקום עבודתה של סוניה, מעקבים ואיומים לרצח.

לימים, ביולי 1996, מימש הרוצח את איומיו המצטברים. הוא ארב לסוניה ולאחותה המנוחה חנה בתחנת האוטובוס בה היו מתוכננות לרדת בשובן מהעבודה. כאשר הבחין בשתיים, התנפל עליהן עם סכין קצבים שרכש מבעוד מועד. חנה, אשר ניסתה להגן על אחותה בגופה, מצאה את מותה בדקירת סכין אכזרית בגבה, סוניה אף היא נפצעה במתקפה הרצחנית.

בחודש יולי 1997 הרשיע ביהמ"ש המחוזי בירושלים את "המחזר הקטלני" ברצח בכוונה תחילה, בגינו נגזרו עליו 18 שנות מאסר ובניסיון לרצח, בגינו נגזרו עליו 6 שנים נוספות.

במקביל, סוניה ונציגים מטעם עיזבון אחותה הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה אזרחית לפיצוי מהמדינה בגין מחדלה של משטרת ישראל מלטפל בתלונות הרבות שהוגשו כנגד הרוצח. טענתם היתה כי טיפול ראוי בתלונות יכול היה למנוע את הרצח.

בדחותו את התביעה לפני כשנה, קבע בית המשפט כי המשטרה לא התרשלה בטיפולה בתלונות, וכי לא יכולה היתה למנוע את הרצח. בית המשפט אף הוסיף ואמר, כי ייתכן אף שאילו היתה המשטרה פועלת כנגד הרוצח, היתה "מעצבנת" אותו עוד יותר, ובכך מזרזת עוד את הרצח.

המשפחה הגישה ערעור לבית המשפט העליון באמצעות "מרכז תמורה" שפועל ליד מכללת שערי משפט, בהנהלתן של ד"ר יפעת ביטון, עו"ד קלריס חרבון, ועו"ד אייל שטרנברג. בערעור נטען כי המשטרה התרשלה בכך שלא טיפלה בצורה ראויה מהתלונות החוזרות והנשנות שהגישה המשפחה כנגד "המחזר הקטלני". כתב-הערעור דחה מכל וכל את הניסיון לקבוע כאילו אין זה תפקיד המשטרה להגן על נשים מפני איומים עליהן ברצח.

בעקבות הגשת הערעור הושג הסכם פשרה תקדימי בין הצדדים, לפיו המדינה תפצה את משפחת הנרצחת בסכום של 375,000 שקלים. הסכמת המדינה לפצות, נעשתה ללא הודאה והכרה כלשהי באחריותה. לטענתה הפיצוי נובע מטעמים הומניטריים ומהנסיבות הנדירות והייחודיות של המקרה.