בקרב בני-משפחתו וחוג-מכריו ידוע שבתאי לוי, בן ה-75, כמעשן "כרוני": ארבע חפיסות - שהן 80 סיגריות - באות אל פיו מדי יום.
כבר 57 שנה הוא מעשן במלוא המרץ, ולאו דווקא להנאתו. על שבתאי אומרים שהוא מוכרח לעשן "כמה שיותר", פשוט משום שזה המקצוע שלו. זה עשרות שנים שהוא מתפרנס מ... טעימת טבק לסוגיו השונים.
את מקצועו כטועם טבק החל לומד עוד בהיותו נער בן 10. הוריו, שהיגרו מביירות לחבל מקדוניה שביוון, שלחוהו לשם כדי ללמוד את רזי עלי הטבק.
במשך תשע שנים תמימות השתלם שבתאי ב"דרך הטבק", במפעל גדול ביוון. כאשר עלה ארצה, נקלט מיד במפעל הסיגריות הישראלי, שבו הוא עובד, עד עצם היום הזה, כטועם טבק.
"גם לסיגריה יש מטבח משלה", מצטחק הישיש החסון וברא הגוף. "להכין סיגריה טובה זה כמו להכין תבשיל טוב, וכדי להצליח במלאכה הזאת צריך להפעיל את כל חמשת החושים: חוש הראייה - כדי להבחין בסוג הטבק; חוש השמיעה - כדי "לשמוע" אם הוא יבש או לח (כטועם טבק הוא פיתח רגישות מיוחדת לכך); חוש המישוש - כדי להבחין אם הטבק יבש.או לח מדי; חוש הריח - כדי לבדוק אם ריחו טוב או רע; ואילו את חוש הטעם הוא מפעיל כדי למצוא אם אין לו טעם-לוואי.
גם הנאה
את יום-עבודתו מתחיל שבתאי לוי כבר בשעת בוקר מוקדמת, לא לפני שהוא מעשן את הסיגריה הראשונה שלו. זו באה אל פיו עוד בבית, על קיבה ריקה דווקא.
הסיגריה הראשונה היא סיגריה של הנאה, כדבריו. כל האחרות - לצורך עבודה. כשהוא מגיע למפעל נערמות כבר על שולחנו דוגמאות רבות של טבק, עדיין בלתי מעובד. תפקידו של שבתאי לנסות בטעימה את הדוגמאות האלה ולהמליץ עליהן. הוא מגלגל את הטבק בנייר ומתחיל במלאכת העישון: בודק את טעמו של הטבק, את מידת הניקוטין שבו ושולח את טעימותיו לבדיקה מעבדתית במפעל. אם המעבדה מאשרת את הסיגריה מבחינה תיקנית (אחוז הניקוטין שבה) - עדיין נותר להמתין להמלצותיו של שבתאי. אם עבר זן הטבק את ביקורתו החיובית, הרי שהטבק קיבל אישור סופי והוא יוצא למכירה על-ידי בית החרושת.
כדי שיעבור הטבק את הביקורת, הוא צריך לעבור תחילה את מיבחן חמשת החושים. אם עבר - מצרף אותו שבתאי לסוגים אחרים של טבק, שכבר עברו את המיבחן, ויוצר מהם תערובת. הרכבה של תערובת כזו הוא, כמובן, סוד מקצועי.
מבחן ביקורת
זן הטבק לא יעבור את מבחן הביקורת, אם יותיר אחריו גירוי מסויים בפה, או אם, חלילה, לא יבער כהלכה. לעיתים מספיקה, לצורך המבחן, טעימה של סיגריה אחת, ולעיתים יש לעשן בשרשרת, במשך שעות רצופות. כלל חשוב לטיבו של הטבק: הוא חייב להיות מאוחסן במקום יבש. בתנאים טובים של איחסון - ניתן להחזיק בו עד שלוש שנים. לעולם אין להשתמש בטבק טרי מדי. הוא חייב להיות מאוחסן לפחות שנה עד לעיבודו.
פעמים אחדות בשנה הוא יוצא ב"שליחות טעימה" לחו"ל. בין המדינות שהוא פוקד לצורך זה נמנות טורקיה, יוון, רומניה, איטליה וארה"ב. זנים המוצאים חן בעיניו - מובאים לארץ, בהמלצתו, לצורך עיבוד ותרכובות.
שבתאי מזכיר, בעצב, כי הניסיונות המועטים שנעשו בארץ לגדל טבק - העלו עד כה חרס. "עדיין אין ביכולתנו להתמודד עם הזנים המשובחים של חוץ לארץ" - הוא מטעים.
שבתאי לוי מבלה את יום-עבודתו בבית החרושת עד לשעת צהריים. אז הוא שב לביתו שבתל אביב, שם מצפה לו רעייתו, המגישה לו ארוחה דשנה. "גם היא מעשנת, אבל מעט מאוד" - מגלה לנו שבתאי.
בסך-הכל עושות לו הסיגריות "טוב על הנשמה וטוב גם על הנשימה". "מעולם לא השתעלתי ולא חליתי מן העישון. זהו, פשוט, תענוג" - הוא מתוודה, ומראהו החיצוני מאשר זאת.
בסוד הוא מוכן לגלות לנו כי יש רק יום אחד השנה שאין הוא מעשן בו: יום כיפור.
