"כבוד הרב, הילד מתעלף!"

ייעוץ באשר לעילפון של ילד אינו חייב להיות דווקא במישור הרפואי, ולא אחת יש לו קשר למישור הנפשי. זה אולי מה שמסביר את תשובתו של הרב אליקים לבנון [אדני הבית, עלון קוממיות] להורים לפעוט כבן שנה וחצי, ילד טוב, שלפעמים כשהוא רוצה משהו הוא מתחיל לבכות בכי גדול. הבעיה אותה הפנו ההורים אל הרב היא שתוך כדי בכי פניו מכחילות והוא מתעלף. בדיקה בבית החולים לא העלתה דבר.

תשובתו המחכימה של הרב לבנון לא איחרה לבוא, והרי הדברים כהווייתם (ציטוט):

ילדים הם חכמים מאד, והם מזהים במהירות מה משפיע על הוריהם. הם דורשים תשומת לב, ובצדק. אלא שלפעמים באה הדרישה בצורה שלילית. אולם, לפני שנבדוק סוגייה זו, מאחר שמדובר באירוע גופני, ההתעלפות, יש להתייחס לכך. בראשונה צריך לבדוק האם יש בעיה גופנית העלולה לגרום להתעלפות. למרות שלפי הסימנים, אני יכול לומר כמעט בוודאות שלא תימצא בעיה גופנית.

לאחר מכן, יש לגשת לאבחנה הרוחנית, כפי שכתבתי, והיא, דרישת תשומת הלב. אתם כהורים, ודאי תודו על האמת, שהילד הזה, למרות גילו הצעיר, מצליח לרכז סביבו את מרבית תשומת הלב שלכם. השינוי צריך להיות אצלכם ולא אצלו, ולהיעשות כמקשה אחת שלימה של הבנה לנפשו. מבחינתכם הסדר הוא: אהבה, אמונה והבנה.

• אהבה: לדעת שיש לכם ילד טוב מאד, הזקוק לאהבתכם בלי כל תנאי, וכך אתם מקבלים ואוהבים אותו.

• אמונה: בבריאותו של בנכם. (לאחר הבדיקות הרפואיות המתאימות) אמונה שההתעלפות אינה אלא פעולה חיצונית שאין לו ממנה כל נזק, אמונה שהוא מתעלף כי הוא החליט שהוא רוצה להתעלף כדי להדאיג אתכם ולמשוך את תשומת לבכם.

• הבנה: ככל שתרבו להתייחס להתעלפות, הוא רק יגביר אותה. לכן עליכם פשוט לחייך ביניכם כאשר הוא מתעלף, להשכיב אותו, ולהניח לו לנפשו, מתוך ביטחון גמור שאין לו כל בעיה ושום נזק לא יארע לו. בדרך כלל, בימים הראשונים הילד יחריף את צעדי המחאה, כדי לבדוק אתכם שוב ושוב, שמא לא שמתם לב לצעקותיו והתעלפותו. אולם, לאחר מספר ימים, הוא יבין שההורים יותר חכמים ממנו, והוא אינו מצליח למשוך בכך את תשומת ליבם, ואז מיד יחדל. מצדכם, נדרש חוסן ובטחון בדרך זו, ואז התוצאה לא תאחר לבוא. חיזקו ואימצו.

נעיר כי לאחר מספר שבועות, התקבלה הודעה מאת ההורים, שהם נקטו בדרך זו, ואכן כל התופעה של הצעקות וההתעלפות חלפה כאילו לא הייתה.