בנק לאומי התרשל ולכן ישלם למבוטח את כספו

בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתו של ברוך סלומון נגד חברת הדר בע"מ - חברה לביטוח ונגד בנק לאומי, לאחר ששיק למוטב בלבד, לטובת ברוך, הופקד בחשבונה של חברת מ.ש.י. חסון בע"מ.

"התובע שהעיד בפני, עשה רושם של אדם מבוגר שהעביר את עסק הנגרייה שלו לבנו... כל עוונו שעשה זאת באמצעות סוכן ביטוח שקיבל את השיק לידיו ולא העבירו לידי התובע. השיק מצא דרכו לבנק והופקד בחשבון אחר בשל רשלנות של פקיד הבנק."

בגיל 65, ביקש ברוך לפדות את הסכום שהצטבר אצל 'הדר' בפוליסת הביטוח הרשומה על שמו. חברת הביטוח הכינה שיק משורטט למוטב בלבד, אלא שהשיק הופקד על-ידי בנק לאומי לחשבונה של 'מ.ש.י.'.

במסגרת טיעוניו, טען ברוך, כי זוהר עופר היה סוכן הביטוח מטעם 'הדר' ולכן היא אחראית למעשיו. ברוך נעזר בזוהר כדי לקבל את תשלומי הפדיון, אך זוהר השתמש בייפוי כוח מזויף והפקיד השיק בחשבון אחר. לימים התברר, כי זוהר היה מעורב במעשי מרמה והסתבכויות כלכליות ופליליות, שהביאו ככל הנראה להתאבדותו.

כמו כן טען, כי הבנק לא וידא כי שם ופרטי המפקיד, תואמים את פרטי המוטב, כפי שצוין על-ידי מושך השיק. לאחר מכן, בהסכמה, התביעה נגד חברת הביטוח נמחקה ללא הוצאות.

הבנק הגיש הודעה צד ג' נ' 'מ.ש.י.' שהתקבלה ללא הגנה. כמו כן, טען הבנק כי יש לסלק התביעה על הסף מחמת שיהוי, שכן התובע המתין מעל שנתיים טרם הגשת התביעה ובינתיים "הסוכן הנעלם" אינו בין החיים כדי לתת לעמדת הבנק משקל רב. יש בכך להצביע על חוסר תום לבו של ברוך, כמו גם על מופרכות התביעה.
הוסיף הבנק וטען, כי רשלנות התובע גרמה להשתלשלות האירועים, שכן על-פי המידע המצוי בבנק, קיבל ברוך תמורה מלאה בעבור השיק, באמצעות אבי חסון - מנהל 'מ.ש.י.', שמסר השיק לבנו של ברוך. על-כן טען הבנק, כי תביעתו של ברוך מופרכת ושקרית בעליל ומדובר בניסיון התעשרות שלא כדין וקבלת כספים במרמה מאת הבנק.

השופט, ד"ר אחיקם סטולר, מסיק מהעדויות, שכל המידע שיש לבנק הוא מידע שהתקבל לאחר שמנהל הסניף, מר דוד יריב, בירר את העניין עם מר דורון מתנה, עובד הבנק, שטען כי נתן את הכסף לבנו של ברוך, יוסי. אלא, שאבי חסון עצמו מסייג דבריו ואינו יכול להצהיר בוודאות, כי השיק הועבר לידי יוסי.

כמו כן, קבע השופט כי לא ניתן להסתמך על עדותו של אבי חסון בקשר לעסקה. השופט קבע , על-פי התצהירים, כי אין ראיה המוכיחה כי ברוך קיבל שיק. כמו כן עלה, כי יוסי מטפל בעניינים המנהליים של ברוך ולכן טיפל גם בגביית הכספים בעניין פוליסת ביטוח החיים. יוסי עצמו טען, כי לאחר ששאל את זוהר בעניין מצב הפוליסה, חזר אליו זוהר בתירוצים שונים ומגוונים ומכאן הבעייתיות בהתנהלותו.

עקב התנהלות זו, ניתן להבין את ההשתהות בפנייה לבנק, שכן יוסי סמך על זוהר, שעסק גם בביטוח עסקו של יוסי, ולכן אין ללמוד על זניחת התביעה או שיהוי.

לסיכום, קבע השופט, כי אין ספק שהבנק התרשל כאשר פדה השיק לטובת 'מ.ש.י.' ולכן מוטלת עליו החובה להשיב לתובע את הסכום הנקוב בשיק. כדי שהבנק ישתחרר מהחבות, היה עליו להביא ראיות מוצקות לשחרורו מהחובה. למרות זאת, הבנק הסתמך על עדות מנהל הבנק, אשר לא היה בתפקידו במועדים הרלוונטיים ומה שידוע לו הוא מדברי אחרים, המגיעים כדי עדות מפי השמועה, שלא ניתן לקבלן כראיה לנכונות תוכנן. אף האנשים עליהם הסתמך מנהל הבנק אינם יודעים בעצמם את העובדות ממקור ראשון.

יתרה מכך, הבנק לא הביא לעדות את הפקידה שביצעה את ההפקדה, את דורון מתנה שביצע את עסקת הניכיון ואף לא את גדי שביצע ההפקדה. הבנק לא הביא חוות-דעת מומחה לחתימות על-גב השיק, או את אישורי חברת הביטוח כדי להראות זיקה של ברוך או יוסי נוכח הכחשת החתימה. על-כן, יש בהימנעות הבנק להעיד עדים אלו כדי לחזק טענות התובע.

"קשה להשתחרר מהרושם שעקב מידע לא מבוסס שנמסר לו, על-ידי בעלי עניין בתוצאות, ניצל הבנק את כוחו הכלכלי והחליט, ללא ראיות מוצקות כאמור, שלא לשלם לתובע את הסכום הנקוב בשיק. התנהגות זו היא סטייה ניכרת מסטנדרט התנהגות המוטל על בנק."

בנוסף לסכום השיק קבל התובע 18,000 ש"ח (מתוך 30 אלף שתבע) בגין נזקים לא ממוניים וכמו כן הוצאות ושכר-טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח נוספים. סך הכל, קבע בית המשפט סכום של כ-75 אלף ש"ח והוצאות משפט, כאשר השיק עמד על סכום של כ-47 אלף ש"ח.