אני לא חושב שבימים כתיקונם הייתי מספר לכם על הדיאלוגים שלי עם בעל מקום במסעדה בה התארחתי. אתם יודעים, הייתם ישר משחקים לי על הקטע של "נו, היית אורח במסעדה, קיבלת פריבילגיות שאנחנו כלקוחות לא נקבל". אז זהו, ששני דברים משמשים לי כאליבי מוצק במקרה הזה. האחד - זהבה, בעלת המקום המתוק "מותק", לא הגישה רק לנו, אלא גם לשולחנות שמסביבנו ותאמינו לי שלא קיבלנו שום יחס מועדף ברמת ההסברים והלבביות. השני - בתוך בית הקפה הזה יש ספר אורחים. כן, כן, כמו זה שאתם רואים לפעמים במלונות בחו"ל, שבו אנשים מותירים את רשמיהם. שום דבר שם לא מותיר מקום לספק - הכל אותנטי, כתוב בכתב יד באוריגינל. אי אפשר להתבלבל בכנות המחמאות שנשפכות שם.
כי באמת, אין שום דבר רע להגיד על מותק, בית קפה ומאפה בלב המדרחוב הנפלא של זכרון יעקב. "איזה מזל שעכשיו אנחנו הולכים בעליה", אמר לי ידידי הג'מוס שבא אתי כהרגלו, "כי בדרך חזרה בטח לא נוכל לנשום ועדיף שנעשה אותה בירידה". הוא, כמובן, צדק ואכן התפטמנו והתבהמנו, אך לא כמו שעושים באיזו מזללת בשרים של אכול כפי יכולתך, אלא ממנות חלביות בדרך כלל, אנינות ונעימות, שפשוט דרשו שנכניס עוד ועוד.
אז לפני שנגיע לקינוחים ולעוגות, אחד החלקים המרכזיים ב"מותק", נספר על המנות העיקריות שהזמנו ורק נציין, המקום אולי לא מאוד זול, אבל המחירים מוצדקים לאור האיכות והכמות. קיש הפטריות והצנוברים (45 שקל) שהג'מוס לקח היה אדיר במימדיו ובטיבו ואני הזמנתי לזניה עצומה. אם עקבתם, אני כמעט תמיד מזמין לזניה בכל מקום שהיא מופיעה בתפריט ואני חייב לציין שזו היתה בטופ 3 שלי. זה עולה 45 שקל למנה רגילה שכוללת רוטב עגבניות ומוצרלה או גבינת צאן, אבל אל תעשו לעצמכם עוול - הוסיפו 8 שקל וקחו אותה עם חזה הודו מעושן. יקפיץ לכם את הטעם לגבהים חדשים.
אחר כך הזמנו גם רביולי עם תרד (45 שקל) ואם אתם רגילים לצלחות הרביולי שכוללות 8 עד 10 חתיכות, הרי שבמנה הגדושה והמצוינת הזו היו לפחות 20 עם תיבול נכון וצנוברים שרק הוסיפו. אני החלטתי שהערב שלי יהיה נטול אלכוהול והסתפקתי במיץ תפוזים טבעי, הג'מוס בחר ביין תבור אדום (28 שקל). או אז פצחנו במלאכת הקינוחים: לקחתי את עוגת השוקולד המריר עם אגוזים ופרלינים בצד (28 שקל) והג'מוס האביס את עצמו בטארט התפוחים שלווה בקצפת (28 שקל). זה היה כל כך טוב, שלקחנו גם צידה הביתה, בדמות קרם ברולה מצופה בשוקולד (25 שקל, מעט זול יותר לטייק אוויי).
הייתי מבזבז עוד מעט זמן מקלדת ומקום כדי לספר לכם על הנוף המרהיב, על אווירת החו"ל שיש בזכרון ועל האוכלוסיה האיכותית שפוקדת את המקום, אבל אין טעם. מותק קיימת כבר כמעט ארבע שנים ואם בערב ראשון, שהוא החלש ביותר בדרך כלל מבחינת בילויים, בקושי מצאנו כסא לשבת, זה אומר דרשני. חובה מצידכם להגיע ועוד חובה היא לציין את החוויה בספר האורחים. מה שקלקל לנו קצת היתה העובדה שבדרך חזרה נעשו עבודות בכביש החוף, שגרמו לנו לנסיעה של קרוב לשעתיים עד תל אביב, אבל היי, יש דברים שכל המתיקות בעולם לא יכולה להם.
