"לישו אהבה מאוד מיוחדת בשבילך. עבורי, השתיקה והריקנות כה גדולים שאני מביטה ולא רואה, מקשיבה ולא שומעת". אמא תרזה לכומר מייקל ון דר פיט, ספטמבר 1979.
כ-40 מכתבים, שמעולם לא פורסמו, ויוצאים כעת לאור תחת הכותרת "אמא תרזה: הפוך נא לאורי", חושפים אמא תרזה שונה מאותה דמות מוכרת, פחות מאמינה, יותר מעונה ואולי אפילו מעידים על משבר אמונה.
ב-11 בדצמבר 1979 אמא תרזה, "האם תרזה המבורכת של כלכותה", כך כונתה בוותיקן, טסה לאוסלו כדי לקבל את פרס נובל לשלום. לבושה בסארי המסורתי שלה ונעולה בסנדלים, למרות הקור המקפיא, אגנס ג'ונקסה בויאג'ו (שם ילדותה, ה.פ) קיבלה את העיטור העולמי. בנאומה העבירה מסר בדיוק לפי מה שמצפים מהמיסיונרית. "לא מספיק לנו לומר 'אני אוהב את אלוהים, אבל אני לא אוהב את שכני'", אמרה, "... הרעב של ישו, לדבריה, הוא מה "שאתם ואני חייבים למצוא" ולשכך. היא גינתה את ההפלות והשימוש בסמים במערב ובסוף הנאום הוסיפה כי חג המולד הקרוב צריך לשמש תזכורת לעולם "שהשמחה אמיתית..." בגלל שישו נמצא בכל מקום - "ישו נמצא בלבכם, ישו (נמצא) בעניים שאנו פוגשים, ישו בחיוך שאנחנו נותנים ומקבלים".
עם זאת, פחות משלושה חודשים מוקדם יותר, במכתב לאיש סודה הרוחני, כומר דר פיט, שפורסם רק עתה, כתבה האם תרזה על ישו שונה, נעדר. "לישו אהבה מיוחדת בשבילך", כתבה לכומר. "(אבל) עבורי, השתיקה והריקנות כה גדולים, שאני מביטה ולא רואה, מקשיבה ולא שומעת - השלון נעה (בתפילה) אבל לא מדברת... אני רוצה שתתפלל עבורי - שאתן לו יד חופשית".
שתי ההצהרות, 11 שבועות ביניהן, שונות בתכלית. הראשונה טיפוסית לאישה שהעולם לכאורה מכיר. השנייה נשמעת לכאורה כמציירת הרס עצמי או משבר אמונה, או לפחות של חיים שונים בתכלית מאלה שהעולם מדמיין עבורה.
הצהרה השנייה, במכתב לכומר, היא בין כ-40 המכתבים שיפורסמו. המכתבים מפורסמים למרות שביקשה תרזה בצוואתה להשמיד את רוב מכתביה לאחר מותה. הנזירה המיוסרת סיפרה במכתביה על מאבקה בתחושות שאותן דימתה ל"חשכה" ול"עינויים".
הכומר בריאן קולודיאצ'וק, אחד מידידיה הקרובים של תרזה, אסף את המכתבים במסגרת הקמפיין להפוך אותה לקדושה על-ידי הכנסייה הקתולית. לדבריו, מטרת הפרסום היא לאפשר לציבור להיחשף לצדדים אחרים של האם תרזה, שלא היו מוכרים עד היום. לדבריו, העובדה שהאם תרזה הצליחה להמשיך בעבודתה למרות קשייה "מעידה על גבורה רוחנית".
