כ-80% מהאוכלוסיה סבורים, כי המחירים שגובים רופאי השיניים הינם גבוהים. כך קובע מחקר שערך (ה', 06.09.07) מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. המחקר "רפואת הפה והשיניים - אחריות המדינה לתושביה", נכתב על-ידי החוקרים: ד"ר טוביה חורב ופרופ' יונתן מן.
מנתוני המחקר עולה, כי 58% מהנשאלים בחמישון התחתון דיווחו, כי הסיבה העיקרית לכן שאינם ניגשים לטיפול דנטלי, גם כאשר היה נחוץ, היתה המחיר, לעומת 19% בקרב החמישונים האחרים. כמו-כן, עולה כי 30% ויתרו על טיפול שיניים בשל התשלום.
מהנתונים עולה, כי המימון הציבורי לרפואת שיניים בישראל מכסה פחות מ-5% מההוצאה הלאומית. נתון זה דומה לארה"ב (5.1%), אך שונה בשיעור ניכר ממדינות כמו אוסטרליה (19%), הולנד (27.4%), צרפת (34.5%), דנמרק (37.6%), גרמניה (62.7%), יפן (78.3%) ולוקסמבורג (100%).
מהממצאים עוד עולה, כי ההוצאה הציבורית לנפש על רפואת שיניים בישראל הינה כ-8.5 דולר PPP (מונחים מקובלים להשוואה בינלאומית על-פי כוח הקנייה של כל מטבע מקומי). מדובר ברמה נמוכה ביותר בהשוואה לשאר המדינות המערביות המפותחות.
עוד נמצא, כי משקי הבית נושאים כמעט בכל ההוצאה הלאומית על רפואת שיניים (95%) וזהו סעיף ההוצאה הכבד ביותר בהוצאות המשפחה על בריאות. כלומר, על-פי הנתונים, ההוצאה על בריאות השן היוותה ב-2005 כ-27% מההוצאה של משק בית על בריאות, וללא ההוצאה המשפחתית לביטוחים רפואיים היא אף מגיעה לכדי 34% מההוצאה של משק הבית על שירותי בריאות. זאת ועוד, בהוצאות משקי הבית על בריאות השן קיימים פערים משמעותיים בין קבוצות הכנסה. ב-2005 היה ממוצע ההוצאה על רפואת שיניים בחמישון ההכנסה העליון גבוה פי 2.2 מהחמישון התחתון.
מהמחקר עולה, כי שיעור רופאי השיניים לנפש בישראל הינו מהגבוהים בעולם. שיעור רופאי שיניים ל-100,000 נפש הוא 109.1 לעומת 84.7 בנורבגיה, 83.9 בדנמרק, 74.8 בגרמניה, 67.9 בצרפת ו-48.4 בהולנד. הממוצע במדינות האיחוד האירופי הוא 61.0 רופאי שיניים.
המחקר מגלה, כי הביקורים אצל רופאי השיניים בישראל, לרבות אורתודנט ורופא מומחה לחניכיים, הם כ-17% מהביקורים שבוצעו אצל רופאים בקהילה. כמו-כן, מדי שנה מדווחים על כ-11 מיליון ביקורים במרפאות שיניים. לדברי מרכז טאוב, מדובר בנתח פעילות נכבד למדי, שרובו ככולו מבוצע במסגרת הפרטית.
ממרכז טאוב נמסר, כי כשנחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תחום זה הושאר מחוץ למסגרת היישומית של החוק. כך הונצח המצב, אשר שרר בפועל במערכת הבריאות עד אז, ובו המערכת של רפואת השיניים אינה נחלת הכלל וזוכים בה מי שיכולים ומוכנים לשלם עבור השירות.
החוקרים מדגישים: "המלצותיה של ועדת נתניהו בתחום בריאות השן לא באו לידי ביטוי בחוק ביטוח הבריאות, ועקב כך אזרחי המדינה נותרו כמעט ללא כיסוי ביטוחי לשירותי בריאות הפה והשיניים, בשונה מתחומי הבריאות האחרים. זאת, על אף ששכיחותן של מחלות דנטליות גבוהה מאוד, והן פוגעות בבריאות של חלק ניכר מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל, גורמות לפגיעה משמעותית באיכות החיים ולעיתים אף עלולות להוות סכנת חיים לחולה".
לטענת החוקרים, הגיעה העת לממש את המחוייבות הקיימת בחוק בתחום זה ולהגשים את כוונת המחוקק ולכלול את שירותי בריאות השן לתלמיד בסל השירותים, שהחוק מחייב לספקו.
עוד ממליצים החוקרים, להרחיב את סל שירותי בריאות הפה והשיניים גם לאוכלוסיות נוספות, תוך הבטחת תקציב נאות, לפעול בדחיפות להקמת מאגר מידע אפידמיולוגי-דנטלי ולקיים ניטור מתמיד של מצבי החולי בתחום זה. החוקרים ממליצים לפעול להכללת בריאות השן בתוך המסגרת הכללית של שירותי הבריאות המובטחים לכלל הציבור בישראל, וככל שנקדים כן ייטב.
בנוסף לכך החוקרים ממליצים, כי המדינה, באמצעות משרד הבריאות, תקבע מדיניות מסודרת וברורה בכל הקשור למידת מחוייבותה לבריאות הפה והשיניים של אזרחיה ותכליל באופן שוויוני ובמוצהר את רפואת השיניים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
במרכז טאוב ממליצים ליישם את הכיסוי הביטוחי הציבורי לילדים בשלושה שלבים: שלב מיידי ועד תום שנת 2009 - הזכאות תוגבל לילדים עד גיל 9; משנת 2010 עד תום שנת 2011 יורחב הטיפול לילדים עד גיל 12; ועד תום שנת 2012 יורחב הטיפול עד גיל 16.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
