יש דברים בעולם שאף פעם לא יהיה להם הסבר הגיוני. למשל איך יתכן שכל עונה של כוכב נולד נמאסת יותר מקודמתה, אבל כמות המצביעים בה גדלה משנה לשנה. או למשל, זה שהפרסומות תמיד ממש, אבל ממש, ארוכות ורק כשאתה הולך לשירותים הן מסתיימות ברגע. אבל אחד הדברים הכי מוזרים בעיני זה השילוב של מסעדות עם תחנות דלק. ואני לא מתכוון לחנויות yellow שמוכרות סנדביץ' ארוז במחיר של ארוחה יוקרתית במסעדה בטוקיו, או על שיפודי האחים שוקי את תוכי. אני מדבר על מסעדות אמיתיות. הפלא הגדול יותר הוא שיש לא מעט כאלה שהן ממש טובות.
אז את ההסבר למה זה עובד אין לי, אבל את הפרטים על אחת כזו דווקא יש - מסעדת לה פרנצ'סקה בטבעון. מהרגע שנכנסים למסעדה קורה נתק מוחלט מהבחוץ. עיצוב נעים עם פריטים מיוחדים מכניס אותך מיד לאווירה הנכונה. וילונות ענק המכסים חלון גדול לא משאירים אף רמז למה שמעבר לזכוכית. אם כבר אז הם גורמים לך לפנטז שבחוץ נמצאת טוסקנה.
לה פרנצ'סקה מנוהלת כיום על-ידי זוג נחמד מאוד שבעבר היו בעלים של קייטרינג והיום נותנים את כל כולם למסעדה. רואים את זה בתחושה הביתית, בחיוך האמיתי של המלצריות ובהקפדה באוכל.
ואם באוכל עסקינן... ההגדרה הנכונה של התפריט תהיה אוכל איטלקי ביתי. הכיוון הכללי בהחלט מגיע מכיוון המגף עם פסטות, פיצות והרבה ריזוטו, אבל גם במנות האלו וגם באחרות, כמו הדגים או עוף בנוסח ציידים, ההקפדה היא פחות על עיצוב ויותר על ביתיות. כלומר- כמות, בישול ארוך, ריחות טובים והנאה.
דוגמא מובהקת לסגנון הזה היתה במנות הראשונות שאכלנו: סלט אנשובי וריזוטו (27 שקל) ושרימפס מוקפץ בחמאה ואגוזי מלך (37 שקל). סלט הריזוטו היה עירבוב מהנה של ריזוטו עם אנשובי, כמובן, יחד עם צלפים וזיתים. ההגשה היתה נעימה והטעמים היו טובים וחזקים מאוד. אולי מעט חזקים מדי. צלחת השרימפס "נוקתה" ביסודיות, על כל השרימפסים ואגוזי המלך שבה, כולל סלט השעועית ששימש מצע לכל הסיפור.
בין המנות לגמנו שתי כוסות יין של שני יקבים ישראלים מוצלחים ואפילו במחיר מצחיק - פטיט סירה של תשבי ב-18 שקל וענתות קברנה סוביניון ב-25 שקל. שדרגו לעצמכם את הארוחה עם יין טוב, זה עושה את כל ההבדל וזה לא תמיד יקר.
בגזרת העיקריות הלכנו על אחת ביתית - אוסובוקו לבן ואחת איטלקית - פטוצ'יני ברוטב שמנת ועגבניות עם בייקון ונקניקים (42 שקל). הפאסון הגברי שמשך לצד שלו של השולחן את האוסובוקו דוכא כשלא הצליח לסיים יותר מחצי מהמנה הטעימה והענקית. הצד הנשי של השולחן גם הוא לא הצליח להתגבר על הפטוצ'יני בשלושה צבעים, אפילו שגם אני נחלצתי לעזרה ואפילו שהמנה היתה מוצלחת מאוד.
לסיום מתוק לא יכולנו שלא לבחור אחר מאשר טירמיסו (19 שקל) - שכבות של בישקוטי טבולים באספרסו וברנדי, מעליהם קציפה של מסקרפונה ושמנת ושכבת קקאו מריר מכסה את הכל. מיותר לציין שהיה זה סיום נהדר לארוחה מהנה.
כשיצאנו החוצה, או יותר נכון כשהתגלגלנו החוצה, עשינו סיבוב קטן באזור וראינו עד כמה משתלב אופי המסעדה עם טבעון. הירוק מסביב והאוירה הנינוחה שבשתיהן נותנים לכולנו הזדמנות ליהנות ממה שיש לאזור להציע.
