בתקופת החגים, כשכל בני האדם מתכנסים סביב שולחנות החג עם משפחותיהם ההמוניות, אני מעדיפה להתבודד. זכרונות ילדותי מלאים בדמויות וולגריות ישובות סביב שולחן החג ובולסות אוכל לא מתוחכם. כבר בגיל צעיר גמלה בליבי ההחלטה שלא לשאת שנים רבות בנטל המשפחתי הזה ובהזדמנות הראשונה נמלטתי לחופשי. את תקופת החגים אני נוטה להעביר בברים אפלוליים, מלחששת לברמן בקול מלא עשן סיגריות: "מזוג לי עוד אחת, צ'רלי".
זו גם הסיבה שיותר מכל אני שונאת ברים שכונתיים. האם יש דבר מעיק יותר מלפגוש את שכניך? מי מכם לא מתחבא מאחורי הדלת כשהוא שומע את המולת שכניו במעלה המדרגות? אני יוצאת לזרוק את הזבל רק אחרי בדיקה קפדנית שאין מי שיכול לראות אותי וגם אז אני מקפידה על עקבים ורימל.
לכן כשנאלצתי לצאת ולבדוק עבורכם את מורטי והלן העליתי עשן מבעד לאוזני. מה לי ולברים שכונתיים? אנשים רוצים לשתות בירה בטרנינג? שישבו בביתם, מדוע עלי לצפות בשואה האופנתית הזאת? לשמחתי מורטי והלן (האבא ואמא של סיינפלד, אם לא נפל האסימון) נמצא באזור היחסית סואן של בן יהודה ואינו נמנה על בתי המרזח המוצפנים, כך שבני האדם שפוקדים אותו מקפידים על לבוש הולם. למרות שפקדתי את המקום בערב של מוזיקה ישראלית, דבר שלרוב מוציא את הבהמיות מן האדם, הקהל היה נינוח ומחוייך ולא העיק עלי במשימתי למחוק את תוגת החגים. הבר בהלן ומורטי רחב דיו כדי להכיל מספר צלחות גדול וגם הצפיפות במקום לא גבוהה. לא נאלצתי להתחכך בהמונים והדבר שימח אותי מאד.
לצידי ישב ידידי המכונה השמן. השמן כשמו כן הוא, את גזרתו קיבל מכמות בלתי מבוקרת של חצאי גולדסטאר ששפך ללועו. כיאה למעמד פתחנו את האירוע בשני חצאי גולדסטאר מן החבית והשמן שיודע לזהות איכות התפעל. אחרי עוד שליש ועוד שני שוטים של וודקה סטולי קריסטל - כי גם דניאלה כבר למדה איך משככים את הצער, החלטנו שזה הזמן לכבות את השריפה שבבטן (ובלב) במעט פחמימות, וזו הרי תת התמחות נוספת של השמן.
בחרנו בשלוש פחמימות איכותיות שיש למקום להציע. מקלות פרמזן פתחו את הסריה הפחמימתית במנה שהיא יותר נשנוש ומוגשת עם מטבל יוגורט וסלסה. המקלות היו פריכים וטעם הפרמזן שבהם היה עז, מיד הזמנו עוד בירה כדי להרוות את הצמא. הקהל בהלן ומורטי נראה כאילו תקופת החגים מיטיבה עמו, אולם יש להניח שאת העליצות יש לייחס למיטב הלהיטים הישראלים שנוגנו ברקע על-ידי הדי ג'יי, שניכר היה שהוא יודע את עבודתו. באותה רוח המשכנו עם בורקס בולגרית שהגיע עם סלסת עגבניות וזיתים. הלן ומורטי אולי פתוח רק שלושה חודשים, אבל במקום יודעים בדיוק איך עושים בורקס לאנשים שבסך-הכל רוצים להטביע את יגונם במעט אלכוהול. כדי לא לקפח את החלק הבשרי בתפריט, אבל יחד עם זאת להמשיך ולהיצמד למנות שהולכות יד ביד עם האלכוהול הרב ששתינו, הזמנו גם את מנת הקובה המכונה "הקובה של שמעון". השמן, חובב קובה לא קטן פצח במחול כשראה את שתי הכופתאות השמנמנות שהונחו על צלחתנו והטחינה המצוינת שליוותה אותן, אבל אולי היו אלה ההיי פייב ברקע שעשו לו את זה.
יצאנו החוצה שמחים וטובי לב. אולי מחר נעשה טובה להורים ונקפוץ לבקר.
