כ.ב (השם המלא שמור במערכת) עבר בחודש נובמבר 2002 ניתוח השתלת שיער בלייזר, בבית החולים אלישע, ושילם 9,157 שקל. כ. לא היה מרוצה מהתוצאה ותבע את בית החולים בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה להשבת כספו. לדבריו, בטופס ההזמנה נכתב שהתוצאה הסופית תהיה מראה טבעי לחלוטין והובטח שיפור משמעותי בחלק הקדמי של ראשו. כ. סירב לעבור עוד השתלה בתנאים טובים יותר והתעקש לקבל את כספו. "בהשתלה הראשונה סבלתי מכאבים ונותרה בראשי צלקת. חששתי שניתוח נוסף יגרום לצלקות נוספות או יחמיר את מצבי".
בית החולים אלישע השיב שהוסבר לתובע שצמיחת השיער המושתל, תחל כעבור 3-6 חודשים והוא אף חתם על טופס הסכמה לניתוח בו נאמר במפורש שהשיער יראה דליל בהשוואה לשיער הטבעי. כמו כן שהובטח לו שהערכת מצב תיעשה כעבור שנה והניתוח הצליח בסך הכול. בית החולים ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט. בדיון שהתקיים בפני השופטת נילי פלד, התלונן נציג הנתבעת שהתובע לא נתן הזדמנות לשיער המושתל לצמוח, "הוא כל הזמן סיפר את השיער, לא שיתף פעולה ולא מילא אחר ההוראות". הנציג הצהיר שעל התובע לגדל את שיערו, לאורך של מינימום 3 סנטימטר, בכל הכיוונים, ואז ניתן יהיה לראות את התוצאה המוצלחת של ההשתלה. השופטת נענתה לאתגר ושלחה את התובע לגדל שיער ולהגיע לדיון חדש עם שיער ארוך.
בסופו של דבר השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובע 9,639 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות. "התמונות שהציג התובע על מצב קדמת ראשו לפני הניתוח ולאחריו ומצבו היום כפי שנראה לעין, מצביעים אומנם על שיפור מסוים בצפיפות השיער אך קשה לומר כי התוצאה הסופית שהובטחה במסמך, הינה מראה טבעי לחלוטין".
נקבע שהתובע היה רשאי להסתמך על המידע שניתן בטופס הזמנה לניתוח למרות שסתר את הנאמר בטופס הסכמה לניתוח ועל הנתבעת לשאת באחריות לסתירה. "התובע קיבל הסברים שנטעו בלבו ציפיות לתוצאה טובה יותר מזו שהתקבלה בסופו של דבר, ועל בסיס זה הנני מקבלת את התביעה".
