עורך דין זייף הסכם שכר טירחה

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של עורך דין על דחיית תביעתו לחייב לקוחה לשלם לו שכר טירחה והוצאות וקבע כי כל התביעה היתה מבוססת על שקרים ועל מסמך מזויף. עורך הדין, פואד חיר מעכו, חויב לשלם ללקוחה, סופיה שטרמל את הוצאות הערעור. בפסק הדין כתבו השופטים שמואל ברלינר, יצחק עמית ורון סוקול כי "מי שמבסס את תביעתו על גרסה שקרית ועל מסמכים מזויפים צריך לדעת כי הוא עשוי להיות מחויב במלוא הוצאות הגנתו של הצד האחר, אשר נדרש להליך משפטי ארוך ומייגע רק בגלל מעשה הזיוף".


"תביעה פשוטה למדי"


השופטים ציינו כי הטירחה שבעבורה דרש חיר שכר תוארה באופן מופרז. עו"ד ח'יר טען התביעה שהגיש בשמה של שטרמל היתה "סבוכה" והצריכה שעות עבודה רבות, עד כדי כך שפנה לייעוץ חיצוני של עורך דין המתמחה בנושא. אבל השופטים כתבו כי "עם כל הכבוד, תביעתה של שטרמל היתה פשוטה למדי והתבססה על הסכם ועל טענה לחזקת שיתוף".


השמיץ את שופטת השלום


השופטים ציינו בפסק דינם כי חיר השתמש בערעורו בביטויים קשים ובהשמצות נגד שופטת בית משפט השלום תמר שרון-נתנאל, תוך רמזים שהשופטת דחתה את תביעתו משיקולים זרים. השופטים כתבו כי התבטאויותיו של עורך הדין היו הפרה לכאורה של סעיף 32 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, המחייב עורך דין ביחס של כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות הלקוח בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע.

מפסק הדין עולה כי עו"ד חיר תבע משטרמר לשלם לו שכר טירחה בסך של 60,000 שקל על סמך הסכם שכר טירחה משנת 2000 שהציג לפני שופטת השלום. בהסכם זה נאמר כי חיר יגיש בשמה של שטרמר תביעה על סך 5 מיליון שקל, ויקבל מקדמה של 8,000 שקל ועוד שכר טירחה של 15% מהסכום שייפסק בפסק דין או 12.5% אם תושג פשרה, אך בכל מקרה לא יקבל פחות מ-60 אלף שקל. הלקוחה לא היתה מרוצה משירותיו המשפטים ובאמצע ההליך העבירה את הטיפול לעורך דין אחר. חיר הגיש בשל כך את תביעתו לבית משפט השלום. אבל שטרמר השיבה כי הסכם שכר הטרחה שהסתמך עליו חיר הוא מסמך מזויף, והציגה לשופטת נוסח הסכם שכר טירחה שלטענתה שיקף את ההסכמות האמיתיות.


עדות הלקוחה היתה אמינה ומהימנה


לאחר שמיעת עדויות הצדדים קבעה השופטת כי היא מעדיפה את גרסתה של שטרמר על פני גרסת עורך הדין, וכי הנוסח שהציגה הוא הנוסח המשקף את ההסכמות ביניהם. השופטת הדגישה כי עדותה של שטרמר הותירה רושם אמין ומהימן יותר מעדותו של חיר. לפיכך, קבעה כי ההסכם שנחתם בין הצדדים אינו אלא זיוף, ומכיוון שחיר כבר קיבל מקדמה בסך 8,000 שקל לא מגיע לו תשלום נוסף. השופטת דחתה גם את טענותיו של עורך הדין בדבר הוצאותיו, ואף חייבה אותו בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל.

על פסיקות אלה ערער חיר לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין שדחה את הערעור כתבו השופטים כי ממצאי "בית משפט השלום ומסקנותיו מעוגנים היטב בחומר הראיות".