"התקווה התחלפה באדישות"

טקס הזיכרון ליצחק רבין נפתח בחלקת גדולי האומה בהר הרצל ירושלים. לראשונה, שבר נכדו מיכאל שתיקה. בנאום בשם המשפחה אמר כי מדובר בטקס שהוא כל כך אישי וכל כך לא אישי. מיכאל סיפר כי שמע על הרצח בעת שלמד למבחן באזרחות. "כלל לא ידעתי שהשיעור הכואב ביותר בדמוקרטיה עוד לפנינו. מהצד ראיתי את חברי כותבים על הקירות ומתגעגעים אליך – אל עתיד שלא יהיה. היום התקווה התחלפה לאדישות וייאוש. הפכה לעיר מופגזת ולחיילים בשבי. מי כמוך מבין טוב יותר בקרבות תש"ח לסלול את הדרך בקרקע הקשה. זו ההחמצה גדולה של בני דורי. נותר לנו להמתין למבוגר אחראי מגודף מבית שיוביל אותנו בדרך הלא-פופולרית אשר סיכוניה מרובים מסיכוייה. היום ברור לנו שמדובר בפשרות כואבות. האם נדע להוקיע מתכנו גילויי שנאה והסתה?", אמר מיכאל רבין שהזכיר כי מורשת רבין הייתה מילותיו האחרונות בעצרת למען השלום.

"הרוצח הנתעב בז להכרעת העם"

נשיא המדינה, שמעון פרס, אמר בטקס הזיכרון השנתי, כי "שתים-עשרה שנה חלפו ביעָף מאותו לֵיל-ביעותים נורא שבו נקטל ראש ממשלת ישראל בידי השפל והנקלֶה שבמרצחים; בן-העוולה שחתר תחת אושיותיה של הדמוקרטיה הישראלית, וזמם למוטט אותה באמצעות שלושה כדורי אקדח שירה אל גבו החשוף של יצחק".

אל הטקס הגיעו בני משפחת רבין, ידידיו וכן שורה של שרים וברי כנסת כמ וגם ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ונציגי מערכת הביטחון.

פרס המשיך ואמר כי "מדינת ישראל התעטפה באסונה אֲבֵלה וכואבת, אבל גם נחושה בדעתה שיסודותיה וּמוסדותיה הדמוקרטיים יישארו איתנים וחסינים מול כל התנקשות נפשעת. היינו עם חזק ועם חזק נישאר. עם חזק מכל הֶלם וּמשבר. שִׁבְרונה של ישראל לא יכול את מַצְפֵּנָהּ מן הכיוון היציב, הברור, המוסיף להנחותה גם כיום - שלום גם אם הוא כרוך בייסורים; מדינה יהודית ודמוקרטית בעלת רוב יהודי מוצק וּמובטח; השתחררות מן העול המוסרי של שליטה בעם אחר; ביטחון על בְּסיס עוצמה ויתרון איכותי ועֶרכִּי.

"הרוצח הנתעב בז להכרעת העם. וניסה לשתק את לבו הדמוקרטי. הוא ייצג כת שוּלית אלימה, הזויה וסהרורית, אנטי-יהודית בּצַלמָהּ, שהַלָאו החמור ביותר בעשרת הדיברות - "לא תרצח" - היה לה למרמָס. בשופְכוֹ את דמו של מנהיג אמיץ ונערץ שחייו היו קודש לביטְחון עמו, דימה הרוצח להַלֵּך אימים על הנהגת המדינה ולפתות אזרחים מישראל להיתפס לתעתועיו, אך כישלונו חרוץ. פִּשְׁעוֹ היה וישאר לדֵיראון-עולם, ועַם ישראל - רובו המכריע - דָּבֵק היום יותר מתמיד בדרך רבין. אני מאמין כי הדרך הזאת, שבה הייתי שותפו ובן-בריתו של יצחק, היא ולא אחרת, סופה שתוביל את מדינת ישראל אל מחוז חֶפְצָהּ ואל פסגת יעדיה: אל השלום הנכסף.

"מה שהופסק לפני שתים עשרה שנה, מתחיל להתחדש, עכשיו, לעינינו. יצחק נולד בירושלים, ואל אדמת ירושלים שָׁב למנוחת עולם, ולצידו רעייתו הנאמנה לאה, נְוַות-ביתו, שמסירותה ואהבתה היו לו למָעוז וְלִמְקוֹר-כוח. ההיסטוריה תוֹקיר את יצחק, המצביא והמדינאי, שתרומתו למאבק התקומה, לבניין צה"ל וּבניצחונו במערכה כללה גם ביצור היחסים עם ארצות הברית של אמריקה. השגת הסכמי הביניים עם מצרים וסוריה. חילוץ חטופי אנטבה. קידום תהליך השלום עם שכנינו הפלשתינים. חתימת השלום עם ממלכת ירדן, ולא פחות מזה העלאת נושא החינוך לדרגה עליונה, ערכית ומעשית, כאחת. שיפור היחסים בתוך ישראל, בין יהודים ללא יהודים כך שהשלום והשוויון ילכו שלובי זרוע - אלה יישארו חקוקים לעד בדברי ימי ישראל.