בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל (יום ה', 25.10.07) בפסק דין עקרוני את ערעורה של חברת הבנייה מפעלי לוקי על חיובה לשלם למנהל מקרקעי ישראל על בניית חניה מקורה בפרויקט בנייה, בנוסף על דמי ההיוון ששלמה לה על קיבולת הבניה המותרת על-פי חוזה הפיתוח. השופטים זיאד הווארי, בנימין ארבל ושאהר אטרש קבעו כי חניה מקורה נכללת ב"קיבולת הבנייה המותרת" שבעבורה שילמה המערערת דמי היוון במסגרת חוזה הפיתוח, ועל כן אין המינהל זכאי לדמי היוון נוספים. השופטים חייבו את המינהל לשלם לחברת לוקי הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 10,000 שקל.
לפסק הדין יש חשיבות עקרונית משום שנוסח הסכם הפיתוח זהה לכל היזמים, ורבים מהם חויבו בשנים האחרונות בתשלומים נכבדים בגין מימוש זכויות בניה נוספות מסוג חניה מקורה, ומינהל מקרקעי ישראל עשוי להיחשף עתה לתביעות להחזר הכספים.
מפסק הדין עולה כי חברת הבניה מפעלי לוקי בנתה פרויקט בהר יונה שבנצרת עלית על שטח של 10,500 מטרים רבועים. המינהל הגיש נגדה תביעה לבית משפט השלום בנצרת לשלם לו בעבור "הסכמתו" לבניית שטחי חניה מקורה, בנוסף על הסכום ששילמה לו על-פי הסכם הפיתוח.
הנימוק של מינהל מקרקעי ישראל בתביעתו היה שבהסכם הפיתוח בינו לבין לוקי נאמר שלוקי תשלם לו כספים נוספים אם תבנה יותר מקיבולת הבנייה של 10,500 ממ"ר.
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים ששטחי החניה המקורה אינם כלולים בשטח זה.
זכויות לבניית חנייה - חלק מהקיבולת
בית המשפט השלום בנצרת קיבל את תביעת המינהל וחייב את החברה לשלם לו 64,909 שקל, וכן הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח, והכול בצירוף הפרשי הצמדה ורבית מ-2004 ועד למועד התשלום.
לוקי ערערה על כך, באמצעות עו"ד רנה שבולת, לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל כאמור. נקבע כי אף שזכויות בניה נוספות מוגדרות בתוכנית בנין עיר (תב"ע) כ"תוספת לקיבולת הבניה", הן מהוות חלק מקיבולת הבניה המותרת על-פי התב"ע, ועל כן אין מינהל מקרקעי ישראל רשאי לחייב בתשלום נוסף על מימושן.
