הר הבית במבחן תהילים

בית משפט השלום בירושלים דחה (יום א', 4.11.07) תביעה שהגיש אזרח, דב מאיר שטיין, נגד המדינה לשלם לו פיצויים בסך 50,000 ש"ח בנימוק שכניסתו להר הבית נמנעה שלא כדין. התובע גם חויב לשלם למדינה 5000 שקל שכר טירחת עורך דין.

שטיין מתנגד להתניית הכניסה להר הבית באי-הכנסת תשמישי קדושה המשמשים לתפילה. לפיכך הגה, על-פי הודאתו המפורשת, תוכנית להעמיד את התנאים במבחן. הוא יתייצב בשער הכניסה להר הבית כשבכליו ספר תהילים קטן, בידיעה ברורה שכניסתו להר עם הספר תיאסר. על-פי תוכניתו, לאחר שתיאסר כניסתו להר הבית ימחה על כך לפני השוטרים ולאחר מכן יגיש תביעת פיצויים נגד המדינה.

נאמן לתוכניתו התייצב שטיין ביולי 2006 בעמדת הבידוק המשטרתית בשער המוגרבים. אותה שעה נכחו שם עובד של חברת שמירה פרטית, ארז ונדאם, ושוטר, מוטי גבאי. הם מצאו בכליו ספר תהילים, והשוטר גבאי הבהיר לשטיין כי לא יוכל להיכנס להר עם הספר, וכי הוא אינו רשאי להתפלל בהר. שטיין מחה, כמתוכנן, ואף אמר לשוטר כי בכוונתו לתבוע את המשטרה. השוטר הזעיק את הקצין הממונה עליו, רפ"ק אללי. גם הקצין הבהיר לשטיין כי לא יוכל לעלות להר עם הספר.

הסכים או לא הסכים?

המחלוקת במשפט הייתה בשאלה מדוע נאסר על שטיין להיכנס בסופו של הוויכוח. לטענת שטיין, הסכים לפעול על-פי ההנחיות ולהשאיר את הספר בעמדת הבידוק, אך השוטרים אסרו את כניסתו להר. לעומתו, טענו השוטרים כי שטיין התעקש שלא למסור את ספר תהילים ולכן נאסרה כניסתו להר.

בפסק הדין כתב השופט רובין כי לא השתכנע ששטיין הוכיח את גרסתו.

ראשית, ניתן להבין כי שטיין הוא אדם בעל אמונה עמוקה בצדקת דרכו, ועל כן סביר להניח שהוא לא היה מוכן להתפשר על אמונתו. שטיין אף לא הצביע על שום מניע אפשרי לשוטרים לאסור את כניסתו להר גם לאחר שהפקיד את הספר.

שנית, שטיין עצמו העיד כי בעבר הותרה כניסתו להר הבית לאחר שעמד בתנאים שהוצבו לו, ואם כך לא ברור מדוע נמנעה דווקא הפעם כניסתו.