דוד בן ההרים <br>

אחת הפריבילגיות העיקריות בכתיבה על מסעדות היא שבכל יום אתה נחשף למשהו חדש, כזה שלא הכרת ושבכלל לא חשבת שקיים. אם אתה נקלע לחוויה שכזו ומצליח אגב כך גם לשלב בה טיול מוצלח של שבת בצהריים - בכלל ניצחת את המערכת.

הביקור במגנוליה, מסעדה כפרית סופר-דופר (בניגוד לכל אלה שמנסות לשוות לעצמן אווירת קאנטרי, אבל לא מגיעות לדבר האמיתי), לא דומה לשום דבר אחר שעשיתי עד עכשיו. אם זו ההתפעלות מהדרך המדהימה לנס הרים, מושב קטן בין בית שמש לירושלים שנמצא קילומטרים ספורים ממערת הנטיפים, מהמקום עצמו, שמשלב בין השתרעות על ספות נמוכות עם כריות לישיבה קונבנציונאלית על כסאות מול שולחן, או מהארוחה האותנטית שהוגשה לנו, מגנוליה מציעה אופציה אחרת לבילוי של שבת בצהריים.

אז למה שתגיעו למגנוליה? האמת היא שאין טעם שתגיעו למגנוליה רק בשביל מגנוליה. גם בעלי המסעדה יודעים את זה, ולכן הם פותחים רק בסוף השבוע לקהל הרחב. אבל, וזה אבל עצום, האזור ההררי המדהים שואב אליו מאות ואולי אלפי מטיילים בכל סופשבוע. מנקודות התצפית שעל הכבישים ניתן לראות את תל אביב, אשדוד ואשקלון. כשעושים טיול נהיים רעבים, וכשרעבים צריך לשבת. אפשר לשבת במקום תעשייתי, בעוד אחד מאלה שיספקו לכם סנדביץ' פושר וכוס מיץ תפוזים מרוכז, ואפשר לעשות את זה נכון, כי אם כבר טיול, אז עד הסוף. ומילה נרדפת ל"נכון" באזור הזה היא מגנוליה.

כמעט הכל במגנוליה נעשה במקום. למשל גבינת הלבנה המצוינת (22 שקל), הסלט הערבי הקצוץ (28 שקל), הלחם המצוין ומרק הברוקולי המוקרם (35 שקל). אפילו היין שהזמנו, בלנד ענבים מעולה (בקבוקון קטן ב-59 שקל) מיוצר ומבוקבק במיוחד עבור המקום ביקב סוסון ים, אחד מעשרות יקבים סמוכים באזור. המקום מגיש מספר סוגי סלטים וארוחות בוקר עם ארומה חורפית שמתאימה בדיוק לתקופה זו של השנה, ואם לחלקכם זה נשמע משעמם, חכו רגע - עדיין לא הגענו לעיקריות.

הג'מוס (נו, היינו חייבים להגיע לשותפי הקבוע לכל הארוחות) הזמין פילה אמנון בשמן זית (400 גרם, 85 שקל), מנה שלא נופלת משום מסעדת דגים יוקרתית. עבדכם הנאמן ניסה במקוריות שאינה הולמת אותו את מנת ה"לבבות בהפתעה" (55 שקל), תחתיות ארטישוק ברוטב שום-לימון עם גבינת פרומעז ואורז. התלבטתי בין המנה הזו לפטריות הפורטבלו המוקרמות (60 שקל), שלאחר מכן הוגשו לשולחן הסמוך. הן נראו דליקטס, אבל מכיוון שהייתי כבר מלא, לא יכולתי להזמין גם אותה. הג'מוס הזמין מוס שוקולד לקינוח (מנה מכובדת ביותר, 35 שקל), ואני הלכתי על קרפ מופלא עם קצפת ברוטב פירות יער. ואה, כן - לא לשכוח להזמין (אם יש) את הלאסי - משקה הודי המשלב בין פרי ליוגורט. לי הוגש לאסי קיווי, לג'מוס לאסי גויאבה ושנינו כשכשנו בעליזות בזנב ונתקפנו באינסטינקט מיידי לשוב הביתה.

יש לי נטייה להיות חשדני כלפי מקומות חלביים. אתם יודעים איך זה, לעתים קרובות אין בהם בשר, תרתי משמע, אבל החוויה במגנוליה היתה מהנה ביותר. לא ברור מה האפקט הגדול יותר - האם זו האווירה במסעדה ומחוצה לה, הנוף המדהים והדרך הנפלאה או האוכל הטעים - מה שבטוח שהוא שכל אחד מהם משלים את האחר וגורם לשלם להיראות אפילו טוב יותר מסכום חלקיו המשובחים ממילא. אז לא, לא נשלח אתכם למגנוליה סתם כך, אבל כשאתם מגיעים מהדרום, מהצפון, מהמרכז או מהשפלה לטייל באזור, אל תשכחו איפה אתם צריכים לעצור כדי להפוך את החוויה למוצלחת באמת.