פרקליטות המדינה ערערה (יום ה', 06.12.07) על העונש הקל שנגזר על שמשון סיטרין, שהשתתף לפני כשנתיים וחצי בהשתלטות של כמה עשרות ישראלים על בית נטוש בשכונת מואסי בעזה, ובמחאה על תוכנית ההינתקות, הטיח אבן בראשו של פלשתיני פצוע ואיים על חובש שרצה לתת לו עזרה רפואית. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע ב-16 באוקטובר 2007 את סיטרין בעבירות התפרעות, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח, איומים, ושהייה בשטח סגור, אך דן אותו לחצי שנה עבודות שירות ושנה וחצי מאסר על-תנאי בלבד.
הפלישה שבה השתתף סיטרין אירעה ב-29 במאי 2005. בשלב מסוים יצא סיטרין לרחוב עם חבריו, והחל קרב יידוי אבנים בינם לבין פלשתינים. סיטרין וכמה מהישראלים התקרבו לבית סמוך וזרקו אבנים על יושביו. הם התעלמו בבקשות חיילי צה"ל לחדול מזריקת האבנים. חיילים נפגעו מיידוי אבנים, ובהם קצין צה"ל שנפצע בראשו, ונגרם נזק רב לרכוש.
איים על החובש
בזמן האירוע תפסו שני קציני צה"ל צעיר פלשתיני שהבחינו בו מיידה אבנים. כמה ישראלים התנפלו עליו, תקפו אותו והטיחו בראשו ובגופו אבנים. אחד הקצינים הוביל את הצעיר הפצוע למחסה המוקף בחומת לבנים שגובהה מטר וחצי משלושה כיוונים וניסה להגן על הצעיר בגופו, בעוד ישראלים ממשיכים להשליך אבנים על הנער ולבעוט בו עד שעזבו אותו מוטל על הארץ זב דם. בשלב זה, החליף החייל שמשון מרום את הקצין בשמירה עליו, וניסה להזעיק חובש. בעת שהצעיר שכב על הרצפה, הטילו עליו שני ישראלים אבנים.
בהמשך, ניגש סיטרין למקום וכשהבחין בצעיר השרוע על הארץ ולפניו החייל שמנסה לגונן עליו, הצטייד באבן, רץ אל חומת האבנים, קפץ מעליה והטיח את האבן בחוזקה במצחו של הפצוע שניסה אותה שעה לעמוד. הוא התמוטט על הארץ. הצעיר הפצוע חולץ בסיוע עיתונאים שסיקרו את האירוע והוכנס לאחד הבתים כשהכרתו מעורפלת. החיילים והעיתונאים הזעיקו חובש, אריה לוי, כדי שיגיש לצעיר עזרה רפואית. בעת שהחובש התקרב לצעיר, ניגש אליו סיטרין ולחש באוזנו: "אם אתה רוצה מכות אז תטפל בו". לאחר שאיימו עליו עוד ישראלים, עזב החובש את המקום מבלי לטפל בצעיר.
גם לאחר שהועבר הצעיר לפלשתינים, המשיך סיטרין לידות אבנים אל תושבי מואסי עד שחייל צה"ל נאלץ לאחוז בו ולהרחיקו.
השופטים: לא רגבי עפר, אלא אבנים
ציטרין כפר בחלק מהעובדות בכתב האישום. טענתו העיקרית היתה שלא השליך אבנים אלא גושי עפר, שאין בהם כדי לפגוע באיש. בכך גם הכחיש את הכוונה שיוחסה לו לפגוע בתושבי המקום או להמית את הצעיר. לטענתו, כל שביקש היה להפחיד את הפלשתינים באזור ולהראות להם שהיהודים שולטים במקום.
אבל בית המשפט קבע ב-3 ביוני 2007 כי סיטרין השליך אבנים ולא רגבי עפר, וכי עשה זאת מתוך כוונה לפגוע ולגרום חבלה חמורה ולא רק להפחיד. עם זאת, קבע בית המשפט כי לא היתה לסיטרין כוונה להמית את הצעיר ולכן זיכה אותו מעבירה של ניסיון לרצח והרשיע אותו בחבלה בכוונה מחמירה.
בערעור שהוגש כעת לבית המשפט העליון טוענת מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, עו"ד אפרת ברזילי, כי העונש שנגזר על סיטרין אינו הולם את חומרת מעשיו ואינו משקף, במידה ראויה, את טיבו של האירוע שהשתתף בו, את תוצאותיו ואת משמעותו החברתית.
לדעתה, העונש צריך לתת ביטוי לנסיבותיו הקשות של האירוע ולהתנהגותו הפרועה ושלוחת הרסן של סיטרין שהגיעו עד הטחת אבן בראשו של צעיר פלשתיני בעודו פצוע ומדמם ואיום על חובש שלא יגיש לו עזרה רפואית.
נחישות לפגוע בפלשתינים
לדעת הפרקליטות, טעה בית המשפט כאשר קבע כי אין לנתק את מעשיו של סיטרין מההקשר של פעולות המחאה נגד תוכנית ההינתקות וכי הראיות שהובאו אינן מלמדות שסיטרין הוא אדם אלים באופיו. הפרקליטות אומרת כי "אין כלום בין מעשיו של סיטרין - המביעים נחישות לפגוע בערבים פלשתינים באשר הם - לבין התנגדות לתוכנית מדינית של ממשלת ישראל".
כמו כן שגה בית המשפט, לדעת הפרקליטות, כאשר קבע כי העובדה שסיטרין תקף את הצעיר הפלשתיני בהיותו פצוע ומדמם היא סיבה להקל בעונשו משום שהדבר מלמד שהצעיר לא נפצע דווקא מאבן שזרק סיטרין. לטענת הפרקליטות, ההפך הוא הנכון. השלכת אבן על פצוע מדמם וחסר יכולת להגן על עצמו, היא דווקא סיבה להחמיר בעונש ומצביעה על אלימות קשה.
הפרקליטות סבורה כי בית המשפט המחוזי ייחס חשיבות מופרזת למה שנאמר בתסקיר שרות המבחן. סיטרין הציג לפני שירות המבחן את מעשיו כפעילות אידיאולוגית שמטרתה למנוע את תוכנית ההינתקות. אבל הפרקליטות טוענת כי עמדתו של סיטרין טומנת בחובה אי נטילת אחריות על מעשיו הנלוזים.
