קלמארי כן גדל על העצים <br>

ראשון בערב. אני לא מצליח להשאיר את יום העבודה מאחור, והוא ממשיך כהרגלו לרדוף אותי גם בשעות בהן הוא לגמרי לא אמור להופיע. צלצול רודף צלצול רודף צלצול. סיוט. אוסף את ענת מהקומונה הנשית התל אביבית שלה, ומצפינים ביחד לכפר סבא הרחוקה. איפשהו בתחילת איילון נשברתי ושני המכשירים הושקטו ואת השקט הסינתטי מילאו צלילי הרעב שהפיקה בטני המייחלת למשהו מוצק. פנינו לקופי טרי, מוסד כפר סבאי מוכר ונחשב מסתבר.

ליאב, אחראי המשמרת, מושיב אותנו בשולחן זוגי מתחת לנברשת קריסטל אדירת מימדים. מבט חטוף בתפריט מלמד על מגוון לא מבלבל של מנות. כך תוכלו למצוא בין הראשונות קציצות פראסה על שמנת חמוצה ועירית, קרפצ'יו דג ים או פטה כבד עוף עם פיסטוקים ותאנים. למתעניינים אספר כי הדיל שרץ בקופי טרי כל יום עד שמונה בערב, הוא כזה לפיו תשלמו על העיקרית ותקבלו בעלות שלה את הראשונה שתבחרו ואת לחם הבית. מלצרית חייכנית ויפה מגיעה אלינו ורושמת: קלמארי מטוגן על צזיקי וקרפצ'יו סלק בשבילי ורוסטביף עם נבטי חרדל ועגבניות עבור ענת.

לחם הבית מוגש לשולחן כשהוא חם ולצידו חמאה רכה. משך הזמן שחלף עד להגעת המנות היה כזה שאפשר לנו לחסל מהלחם הרבה יותר ממה שצריך. מנת הקלמארי שלי גדולה, ייחודית ושונה מהסטנדרט הקבוע למנות מסוגה, אך יותר מכל אלה, מעוצבת בצורה שלא הייתה מביישת את הכריכה החיצונית של מדריך מישלן. בתחום הקלמארי המטוגן שהפך לישראלי כמעט כמו הפלאפל קשה להיות יצירתי. בקופי טרי הצליחו. שילוב הצזיקי ופרוסות הסלק נותנים לקלמארי הממלא את הצלחת נופך מרשים, ייחודי וטעים. פרוסות הרוסטביף של ענת עבות ונדמה שלמרות הפס האדום הניכר במרכזן עשויות מעט יותר מידי. בכל אופן, לא במידה שפגמה בעסיסיותן.

היפה שבמלצריות ניגשת אלינו שוב, נחושה להביאנו אל העיקר. עוד לפני שנגיע לליבת הארוחה הזמנו כוס קיאנטי עבורי וכוס ריזלינג עבור הליידי שמולי. "לחיי ההיכרויות הלא שגרתיות" הכרזנו חגיגית והתפננו להמשיך להזמין: מוסר ים מפולט על מצע פירה וירקות מאודים (79 שקל) עבורה, עוף בקארי צהוב למון גראס וחלב קוקוס על מצע אורז (59 שקל) עבורי. גם בתפריט שמככבים בו ספריבס, כבדי עוף ביין ורביולי, קשה לי לעמוד בפני כל מנה שמאוזכר בין מרכיביה חלב קוקוס, ועוד עם קארי.

בעיצומו של דיון נוקב על המשמעויות המופרכות שענת מעניקה לכל ביטוי מהז'רגון התל אביבי, ולא לפני שסיימה חצי קופסת סיגריות (בחוץ כמובן) הגיעו העיקריות. המנה שלי מהווה המשך ישיר לראשונה, לא ביצירתיות כמו בטעם. חידוש וירטואוזי מיוחד לא היה במנה הזו אבל גם דברים בנאליים חשוב לעשות כמו שצריך ובקופי טרי עשו את זה מצוין, לא פחות. העוף רך והאורז נרטב במידה המתבקשת מהרוטב. המנה של ענת גם היא מרשימה, ולא רק בנפח. בתחילה נדמה היה שהפירה רטוב מדי, אלא שבהמשך חזרה בה הסועדת המלומדת והגדירה את המנה ככזו שהופכת טעימה יותר בכל ביס. מרתק.

סיימנו בסופלה גבינה בקדאיף שהיה ענק וטעים לשנינו, ובמקיאטו (שהוכן במקצועיות ראויה לציון, אז הנה, ציינתי) בשבילי. הארוחה בקופי טרי היא בהחלט מהסוג הראוי לשחזור ובהקדם. או כמו שהגדירה זאת ענת טוב ממני מתוך הלקסיקון הייחודי שלה, ארוחה אורגזמתית. קניתי.