דילמת החומוס <br>

לא רחוק מאיפה שהכל קורה, ממש צמוד לכיכר רבין, התגלתה השבוע אלטרנטיבה ראויה בהחלט לדילמת החומוסיות הקבועה של שבת. כנאפה הקטנה והאינטימית יושבת בשדרות ח"ן, חצי בפנים בתוך חלל נעים ולא גדול, חצי בחוץ למי שרוצה לטעום גם קצת תל אביב ליד החומוס והחריף על הפיתה. ביקרתי שם באמצע השבוע, אחרי יום עבודה, וצירפתי אליי את וויליאם, חבר צרפתי שכל קשר בינו לבין חומוס משולל אחיזה במציאות.

התיישבנו בפנים וקיבלנו כברכת שלום מנת חמוצים טעימים. פתחנו בחומוס עם בשר לשנינו. קיבלנו מנת חומוס טחון ועליו נתחי בשר בקר בשומן כבש וצנוברים (31 שקל). הפיתות שהוגשו דקותיים לפני החומוס הגיעו טריות וחמות, העניין המהותי הזה לגמרי לא מובן מאליו. החריף הגיע עם הפיתות, ירקרק באופן שמעורר חשדות באשר לנוכחות לא רצויה של כוסברה בתוכו, אך טעים באופן שגורם לחשדות להיעלם אפילו מהר יותר מהפיתה הראשונה. ובאשר לחומוס - מפתיע. לא ציפיתי ממקום מושקע, מעוצב ושיקי על גבול היאפי, לספק את הסחורה כמו שיודעות המסעדות הערביות המוזנחות אך האותנטיות. החומוס של כנאפה טעים ומתובל בקפידה, המרקם סמיך עד כדי גס והבשר שבמרכז לא מקומצן וטעים ביותר.

המשכתי בסינייה (49 שקל) - שכבות בשר טלה, חצילים, עגבניות ותפו"א בתנור, מוקרם בטחינה, בתוספת סלט ירוק, ובמנת קובה אחת לוויליאם, שדי התמלא מהחומוס (16 שקל). מנת הקובה כללה שתי יחידות לא גדולות ומילוי הבשר והצנוברים, כמו גם רוטב היוגורט בצד, היו מצוינים. הסינייה שלי חידשה בכל הקשור למרכיביה. בטני המשתפלת יכולה להעיד על סינייות לא מעטות שבאו אל קרבי, אלא שבאף אחת מהן לא נתקלתי בשילוב בין הבשר לחצילים ולתפוחי אדמה. מדובר במנה מרשימה מאד בגודלה, אז אם אתם שניים שלא גוועים מרעב, סביר שתוכלו להסתפק באחת כזו ביחד. בלי לוותר בטעות על החומוס קודם, כן?

צוות המלצריות המחויכות והמיומנות של הכנאפה הביא אל שולחננו בינתיים רק סיפורי הצלחה. דווקא בקינוח שנושא את שם המסעדה וצריך היה להיות גולת הכותרת של הארוחה כולה נכונה לנו אכזבונת. אל תטעו לחשוב שהכנאפה לא היתה טעימה, היא היתה מהמשובחות. מי הוורדים הורגשו, גבינת עיזים בכמות נדיבה שמקנה לנו קידום אוטומטי בתור לצנתור וקדאיף כמתבקש. הכנאפה היתה מצוינת אבל לא מספיק חמה. מספיק שהיו עולים ממנה אדים והיה זה אקורד סיום נפלא לארוחה משובחת.

אל תחפשו אותי בשבת הקרובה באסלי, בצנובר או באשכרה. בעצם... כן, חפשו אותי שם. ככה אולי יישאר לי יותר מקום פנוי לשבת בו בכנאפה.