בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אימא, אני רוצה להיות טרבולטה
|
ב"רשת" החליטו להמציא תוכנית ריאליטי שתבחן את כשרונות המתמודדים בריקוד ושירה, רק שהם שכחו שיש כאלה שעשו את זה קודם ויותר טוב
"גריז", ערוץ 2, שני ב-21:00. אין לי מילה אחרת שתגדיר את תוכנית האודישנים הראשונה של "גריז", מלבד "מפגר". מפגר במובן של משתרך מאחור, לא מחדש כלום. ראינו שם אנשים לא מעניינים בחולצת טריקו עם הדפס מופיעים בקטעי שירה, ריקוד ומשחק בפני חבר שופטים אנמי (אגיד אסף אמדורסקי ולא אוסיף), והכל זז לאט מדי. סביר להניח שרוב המתמודדים על ההזדמנות לגלם את דני וסנדי ב"הפקת הענק" שתעלה על במות ישראל בקיץ הקרוב, הודחו בשלבים הראשונים של "כוכב נולד" והיו גרועים מדי בשביל לנסות את "נולד לרקוד", אבל אמש ביזבזו עליהם כמויות אדירות של זמן מסך יקר. שלא לדבר על כל מאות הפעמים שנאלצנו לשמוע את השופט אלדד זיו דוחה אותם בעדינות אין קץ: תראה. זה נחמד. אבל. לצערי הרב. ככל הנראה. מסתמן כי אני חושב. שאני לא. פשוט לא יכול. להרשות לעצמי. להעביר אותך לשלב הבא. משום מה הם חושבים שם בהפקה, שזאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים אודישנים לתוכנית כשרונות, שהקונספט של בחור בא, בחור מזייף, בחור הולך, נראה לנו חדשני ומעניין כשלעצמו. וכך הוקדשו אתמול דקות ארוכות להתרחשויות סטנדרטיות לחלוטין, נטולות כל שמץ של דרמה. זה שאחת בשם יפית, לדוגמה, ממש רוצה לשחק את סנדי והשקיעה לצורך העניין בפן מקלות ובחותלות ורודות - פשוט לא נקרא קטע צבע טוב. זה או שמישהו בחדר העריכה עשה עבודה ממש רעה עם החומרים שהוא קיבל, או שהוא היה במצוקת חומרים קשה. היו, כמובן, דאחקות מסוגים שונים, חלקן הגדול על חשבונה של השופטת חני "אין לך את הכסיפות המזוקקת" נחמיאס, שהביאה אותה בכובע אונה הולברוק, בדמעות שזולגות מעצמן ובפניני לשון גזעיים (עוד דוגמאות: "ג'ון טרבולטה הוא סבבי? הוא אחו-שלוקו!", "גם אם תחשוב שנה - תפקיד חיי הוא אמא"). אבל גם רוב ההצחקות הזיעו מרוב מאמץ להוכיח שהן כאלה, וכל אמירה משעשעת למחצה של אחד המתמודדים קיבלה סטטוס של הברקת המאה. הקטע הכי קורע בתוכנית, שלמיטב הבנתי לא היה אמור להצחיק, היה ויכוח דמה חובבני לחלוטין בין מועמד בשם רועי לבין אמא שלו, אישה עם איכויות קוליות של כרמלה מנשה, במטבח ביתם. וכך זה הלך: אמא אני רוצה להיות שחקן. לא, בני, אתה תהיה עו"ד. אבל אוף, אמא. אם לדייק, מה שהיה מצחיק במיוחד זה הסלט האותנטי שהאמא חתכה תוך כדי הדיון האותנטי, שהורכב מכל מיני מזונות רנדומליים שהיו במקרר כשבאו אליהם לצלם. ובסוף אפילו לא קיבלו את הבחור לשלב "האקדמיה" (שרק המחשבה על המסטיק שהם יעשו ממנו מעוררת אימה). המתקנים האולימפיים שנבנו לצורך התחרות עלו המון מיליוני שקלים, דיווח לנו המנחה, אבי קושניר. ובכל זאת, איכשהו הצליחו ב"רשת" להרים ריאליטי שכבר בתחילת דרכו משתרך בעייפות בשולי הז'אנר ולא מבדר כמו שהוא צריך לבדר. ליד "גריז", אפילו מפעלי צביקה הדר ב"קשת" מתחילים להיראות כמו עשייה טלוויזיונית רעננה ומתוחכמת. מוזר.
|
תאריך:
|
25/12/2007
|
|
|
עודכן:
|
25/12/2007
|
|
מריאנה בננסון
|
אימא, אני רוצה להיות טרבולטה
|
|
שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, גזר (יום ג', 25.12.07) 12 שנות מאסר בפועל ושנתייים מאסר על תנאי על קטין שהורשע, על-פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון, בהריגה.
|
|
|
מזמן, מזמן לא הייתי במקום רומנטי. זאת אומרת, לא כל כך מזמן, אבל בימים טרופים אלה גם חודש הוא נצח. הרצף הזה נקטע כשהגעתי ל"בליקר" בהרצליה, מקום סימפטי ומאיר פנים במיוחד, שסיפק את מלוא התאווה. ואם כבר מדברים על מקומות רומנטיים, מה טבעי יותר מלקחת מישהו עדין, מנומס ונעים הליכות כמו ידידנו הג'מוס? כן, כן, האיש (?), שותפי הקבוע לארוחותיי, התאושש, קם ממיטת חוליו וחזר לפקוד את מסעדות ארצנו לחרדתם של מארחיו.
|
|
|
הכל יודעים שהיהלום הוא החומר החזק ביותר בטבע ובמשך שנים חקרו מדענים רבים ברחבי העולם את הסיבה לכך. כעת נמצא הפתרון דווקא בישראל. צוות מדענים מאוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף חוקרים מהטכניון, הצליח לפצח את הסוד שהופך את היהלום לקשה כל כך.
|
|
|
מינהל הרכש הממשלתי באגף החשב הכללי פרסם היום (ג', 25.12.07) את תוצאות המכרז לרכישת אמצעי אבטחה והגנה מפני וירוס תוכנה (אנטי-וירוס) לכל משרדי הממשלה. חברת נס זכתה במיכרז לאספקת מוצרי הגנה מפני וירוס תוכנה עבור השרתים - וחברת חילן-טק זכתה באספקת מוצרים עבור תחנות עבודה ושרתים. בתחום השרתים תתאפשר רכישת תוכנה משתי החברות - בהתאם למדיניות אבטחת המידע של כל משרד.
|
|
|
הומור מסתבר מתפתח מתוקפנות הנובעת מההורמונים הזכריים. פרופ' סם שוסטר ביצע מחקר לאורך שנה ובחן את תגובתם של אנשים כשהוא מדווש על חד אופן לאורך רחובות ניוקאסל. מה שהחל כתחביב הפך למחקר תצפיתי לאחר שהבין כי המספר העצום של תגובות סטראוטיפיות וצפויות שקיבל חייב להצביע על תופעה ביולוגית העומדת בבסיס התגובות.
|
|
|
|