אבא אבן, מדינאי ודיפלומט גדול של ישראל, הלך לעולמו בגיל 87, לאחר ממחלה קשה. אבן היה מאושפז באחרונה בבית החולים רבין בפתח תקוה.
אבא אבן נולד בשנת 1915, בקייפטאון, דרום אפריקה. למד בבית הספר סנט-אולאף, לונדון, בקווינס קולג', קמבריג'.
כסטודנט, היה נשיא האגודה הציונית, חבר בהנהלת הסתדרות ציוני בריטניה, ממלא מקום המזכיר המדיני של הסוכנות היהודית בלונדון (1938). בנוסף, היה מורה ועמית מחקר בספרות המזרח בפמברוק-קולג', קמבריג' (1938).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי. ב-1940 סופח לחיל המודיעין. במאי 1940 סיים קורס קצינים. בשנים 1945-1941 שירת כקצין מודיעין. ב-1942 מונה לקצין קישור בין המודיעין הבריטי לבין הסוכנות היהודית לפעולות מיוחדות.
בשנים 1947-1944 לימד במרכז מזרח-תיכוני ללימודים ערביים בירושלים. בשנת 1946 הצטרף למחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, במחלקת ההסברה של הסוכנות בלונדון.
היה נציג ישראל באו"ם - 1959-1948. שגריר ישראל בארה"ב - 1959-1950. נשיא מכון וייצמן - 1966-1958. ב-1916 היגר עם משפחתו ללונדון ומשם עלה לישראל ב-1940. ב-1935 הצטרף ל"פועלי ציון".
עם שובו ארצה נבחר אבן לכנסת הרביעית מטעם מפא"י ומאז היה חבר בכל הכנסות עד הכנסת ה-11. הוא היה נשיא מכון ויצמן למדע ושר החינוך, סגן ראש הממשלה ושר החוץ בשנים 1974-1966, בממשלותיהם של ראשי הממשלה לוי אשכול וגולדה מאיר.
לאחר התפטרותה של גולדה מאיר ב-1974, ויתר אבן על התמודדות על מנהיגות מפלגת העבודה ותמך בשמעון פרס. יצחק רבין הציע לו את תיק ההסברה, אך הוא דחה אותו ובכך סיים את פעילותו בכנסת.
לאחר סיום הקריירה הפוליטית, עסק אבן בהוראה ובפעילות אקדמית. הוא קיבל 20 תארי דוקטור לשם כבוד באוניברסיטאות ומכוני מחקר מובילים בעולם, היה חבר האקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים וחבר האקדמיה האמריקנית למדע המדינה.
אבן כתב ספרים רבים, בהם "עמי-ההיסטוריה של מדינת ישראל", "פרקי חיים" ו"My People" והיה מעורב בהכנת סדרות תיעודיות.
כאשר זכה אבן בפרס ישראל על תרומתו לקהילה נכתב על-ידי חבר השופטים: "אבא אבן הוא אחד האישים ששמם מזכיר לנו ימי בראשית של המדינה, כאשר היא נאבקה באו"ם על עצם זכותה להתקיים".
"אבא אבן היה שר החוץ של ישראל בימים הקשים של ערב מלחמת ששת הימים. הוא מילא תפקיד מכריע במערכה המדינית שלאחר המלחמה, שנועדה להדוף את הלחצים לנסיגה מיידית של ישראל ללא הסדרי שלום. הוא היה בין מנסחי החלטת האו"ם 242, שנתנה לישראל מרחב תמרון מדיני ואף שימשה אבן יסוד בתהליך השלום עם שכנינו".
"אבן ייצג תמיד בנאמנות את העמדות המקובלות על ממשלת ישראל. הגם שלא כיהן בממשלה מאז 1974, השתמשו ראשי ממשלה בכישוריו כדי להסביר את עמדת ישראל בעולם ברגעי הכרעה קשים. את הוקרתם לתרומתו לביצורה של המדינה הביעו מנחם בגין, שהזמינו לנסיעתו הראשונה למצרים, ויצחק רבין, שהזמינו למסעו הרשמי הראשון לירדן".
"אבא אבן היה מהמדינאים הישראלים הראשונים שביקשו נתיבות לשלום עם העולם המערבי, והוא לא נלאה מפעולות בכיוון זה גם לנוכח אכזבות מבית ומחוץ. יחד עם זה הוא נאבק על צדקת עמדתה של ישראל מעל כל במה דיפלומטית ובינלאומית. הוא נרתם להסברת מדיניות ישראל גם כאשר מפלגתו הייתה באופוזיציה".
"אבן הוא בן לקהילה היהודית החמה והציונית בדרום אפריקה. הוא מבטא באישיותו את תרומתם של עולי ארצות המערב למרקם האנושי והתרבותי של מדינת ישראל. הוא קשר את גורלו עם הציונות ועם מדינת ישראל עוד בתקופת לימודיו באוניברסיטת קיימברידג', ומאז הוא שילב קריירה דיפלומטית ומדינית מפוארת עם פעילות מחקר והוראה אקדמית".
"בד בבד עם מעורבותו העמוקה בתרבות המערב השקיע אבן רבות בפופולריזציה של ההיסטוריה היהודית ובהבאתה לכל בית יהודי בסדרות הטלוויזיה שהפיק וכן בספרים הרבים שפרסם בנדון. הוא גם ביקש לקרב את ישראל לתרבות הערבית במיטבה ותרגם לעברית מספריו של הסופר המצרי הנודע, טהא חוסיין. כשר החינוך והתרבות הוא השקיע רבות במפעלי טיפוח וחינוך של השכבות החלשות". כך ועוד, נכתב על אבא אבן, על-ידי צוות השופטים שהעניק לו את פרס ישראל על תרומתו לקהילה.
ראש הממשלה, אריאל שרון, מסר את תנחומיו ואת השתתפותו באבלה של סוזי אבן ומשפחת אבן.
"עם הסתלקותו, הלך מאיתנו מדינאי מדור המייסדים, שהשאיר את רישמו ורישומה של שיראל בתודעת הקהילה הבינלאומית יותר מכל מדינאי אחר בן זמננו. מורשתו העשירה של אבא אבן ופועלו בחייו הם ההוכחה, במיוחד בימים אלה, שיש חשיבות רבה לא רק למה שעושים היהודים, אלא גם איך הם מסבירים את מעשיהם. בתחום זה היה אבא אבן משכמו ומעלה, ודווקא בימים אלה, הוא יחסר לכולנו", דברי ראש הממשלה.
