מק'קיין: סיפור הלוביסטית - הכפשה

המתמודד המוביל בבחירות המוקדמות של המפלגה הרפובליקנית, הסנטור ג'ון מק'קיין, אומר כי הידיעה שפרסם העיתון "ניו-יורק טיימס" ועל פיה קיים יחסים לא ראויים עם לוביסטית "אינה נכונה" וכן הכחיש שהיה לו קשר רומנטי איתה. "זה לא נכון", אמר מק'קיין במסיבת עיתונאים בעיר טולדו שבאוהיו, כאשר אשתו סינדי עומדת לידו.

הסנטור מק'קיין תיאר את הלוביסטית, ויקי אייזמן, כידידה. הוא אמר כי "לא יאפשר מסע הכפשה" כדי לשלול ממנו את הזכייה במועמדות המפלגה בבחירות לנשיאות.

"ניו-יורק טיימס" ציטט עוזרים אנונימיים שטענו כי דרשו ממק'קיין ומאייזמן להתרחק זה מזו לפני ניסיון הנפל שלו להיבחר למועמד לנשיאות בשנת 2000. בידיעת המשך שפרסם העיתון "וושינגטון פוסט" נמסר מפי ג'ון ויבר, שהיה זמן רב עוזרו של מק'קיין, אך נפרד ממנו בשנה שעברה, כי נפגש עם אייזמן ודרש ממנה להתרחק ממק'קיין. ויבר סיפר ל"ניו-יורק טיימס" כי הסדיר פגישה עם הלוביסטית לאחר ויכוח בתוך מטה הבחירות של מק'קיין בעניין אייזמן.

שני העיתונים מסרו כי הן מק'קיין והן אייזמן מכחישים שהיו להם יחסים רומנטיים. הידיעות עצמן לא טענו לקשר רומנטי וגם לא רמזו שהיה קשר כזה. רק דווח בהן כי עוזריו של מק'קיין הודאגו מהצגת מק'קיין כמי שיש לו קשר עם לוביסטית עסקית למרות חברותו בוועדת הסנט למסחר.

"מסע השמצות"

מהידיעות עולה כי מק'קיין כתב מכתבים ודחף לחקיקה הנוגעת לבעלות על תחנות טלוויזיה שהייתה מועילה ללקוחותיה של אייזמן.

בהודעה שפרסמה הדוברת של מטה הבחירות של מק'קיין, ג'יל הייזלבייקר, נאמר: "חבל ש'ניו-יורק טיימס' הנמיך את רמתו ונעשה מעורב במסע השמצות. לג'ון מק'קיין יש עבר של 24 שנים בשירות ארצנו בכבוד וביושרה. הוא מעולם לא הפר את האמון הציבורי, מעולם לא עשה טובות למען אינטרסים מיוחדים של לוביסטים, ולא יאפשר למסע הכפשות להסיח את הדעת מסוגיות העומדות על הפרק בבחירות. לאמריקנים נמאס מפוליטיקה של ביבים, ואין שום דבר בסיפור שיש בו כדי להצביע על כך שמק'קיין פגע בעקרונות שהנחו את הקריירה שלו".

לפני כעשרים שנה הואשמו מק'קיין וארבעה סנטורים אחרים כי ניסו להשפיע על גופי הפיקוח על הבנקאות בארה"ב לטובת צ'רלס קיטינג, בנקאי שהורשע לאחר מכן במרמה בניירות ערך. ועדת האתיקה של הסנט החליטה בסופו של דבר כי מק'קיין הפעיל "שיפוט לקוי" אך מעשיו לא היו "בלתי תקינים" ונמנעה מלהענישו. מק'קיין טען לאחר מכן כי התקרית דחפה אותו לפעול לשינוי חוקי מימון הבחירות בנסיון להפחית את השפעת הכסף על הפוליטיקה.

"ניו-יורק טיימס" לא פרסם

בסוף 1999 כתב מק'קיין פעמיים מכתבים לוועדת התקשורת הפדרלית לטובת חברת התקשורת "פקסון" שמרכזה בפלורידה. החברה העסיקה את אייזמן כלוביסטית. מק'קיין קרא לוועדה לדון במהירות בהצעה לרכוש רישיון לתחנת טלוויזיה בפיטסבורג. באותה תקופה היה מנכ"ל הבחרה, "באד" פקסון תורם חשוב למסע הבחירות של מק'קיין לנשיאות בשנת 2000. מק'קיין לא דרש מהוועדה לאשר את הבקשה, אלא רק לזרז את הדיון בה, שכן היא הייתה תלויה ועומדת בשמך שנתיים. אבל יו"ר הוועדה דאז התלונן כי בקשת מק'קיין היא התערבות לא לגיטימית.

מק'קיין כתב את המכתבים לאחר שקיבל תרומות בסך יותר מ-20,000 דולר מפקסון ומקורביו. פקסון גם השאיל למק'קיין את מטוסו הפרטי לפחות ארבע פעמים בזמן מסע הבחירות של שנת 2000.

עורך דינו של מק'קיין, רוברט בנט מוושינגטון, מסר כי מק'קיין סיפק לכתבי "ניו-יורק טיימס" 12 דוגמאות שבהן נקט הסנטור עמדות הפוכות לאלה של לקוחות הלוביסטית אייזמן, אך אף אחת מהן לא נזכרה בסיפורו של העיתון. "אין שום עדות שמק'קיין הפר אי פעם את אמון הציבור וזהו הנושא היחיד העומד על הפרק", אמר (יום ה', 21.2.08) בנט, שבעבר ייצג גם את הנשיא קלינטון, בתוכנית הטלוויזיה "היום" ברשת אן-בי-סי.