הגננת הפכה לבעלת מקצוע נדרש ביותר בתנועה הקיבוצית. נוסח מודעה, כמו "מחפשים גננת. בעניין פרטים נא לפנות לקיבוץ" - נפוץ ביותר באחרונה. עובדה: אין כמעט קיבוץ, בכל התנועות הקיבוציות, שאין בו אחת או יותר גננות שכירות - מבחוץ. הסיבה: הנשירה במקצוע זה בקרב הקיבוצניקיות היא גדולה ביותר, ומעטות מאוד הן הצעירות בקיבוצים, המוכנות ללמוד את המקצוע.
ילדי גיל הגן בקיבוצים - גיל שאין רגיש ממנו לתנודות וללב אוהב ומבין - הפכו זה מכבר לשדה-ניסויים לגננות חדשות ובלתי-מנוסות, ולא פעם אף חסרות התאמה; ואילו אותן גננות מעטות מקרב בנות הקיבוץ, העושות עדיין במלאכה המסורה, הולכות ונשברות, על-רקע המתח העצום ותנאי העבודה הקשים, שהם מנת-חלקן.
שחיקה
בימים אלה התארגנו הגננות למאבק על שיפור תנאי-עבודתן. "לצערנו", הן טוענות, "לא הכירו, עדיין, בקיבוצים שהעבודה בגן דורשת זמן להכנה, להשתלמות מתמדת ולמנוחה נפשית ופיזית, לשם התחדשות וצבירת-כוחות".
הן גם קובלות, כי בעוד שמורים בחברת הילדים הקיבוצית, ולבטח במוסד, מקבלים זמן להכנה, לחופשה ולהשתלמות, הרי שכאשר מדובר בגננות אין הדברים כך. מסתבר שנוסף על יום העבודה המלא, שהגננת ממלאה בו תפקיד ראשי בהדרכה, בדאגה ובתשומת-לב לכל ילד - היא צריכה גם לדאוג לענייני הגן, לרוץ בין המוסדות, לשמור על קשר קבוע עם ההורים, וכמובן להשכיב את הילדים, לאחר שסיימה, בהצלחה, את "מירוץ ההשכבות" של ילדיה שלה.
אין פלא, מטעימות הגננות בקיבוצים, שגם הגננת המוכשרת ביותר לא נוגעת בספר, לא קוראת עיתון, ולא פעם צריכה לוותר על הפעילות בחיי הקיבוץ. גננת כזו, לא רק שאינה מתחדשת, אלא הולכת ונשחקת עם הזמן, ואם נוסיף לכך את תחלופת המטפלות העצומה ואת הצורך לבנות בכל פעם צוות מחודש - תהיה התמונה העגומה שלמה.
חופשה
הגננות הקיבוציות אינן משלות עצמן בדבר קיומו של פתרון-פלא למעגל סגור זה. אבל, לבטח ניתן, לדבריהן, לעשות צעדים פשוטים לשיפור התנאים הפיזיים של עבודתן ולהקל במשהו על המתח הנפשי והיצירתי המלווה עבודה זו.
בפנייתן למחלקת החינוך ולמוסדות התנועה הבין-קיבוצית, הן תובעות להקצות לכל גננת שעת-הכנה על חשבון שעות העבודה וכן זמן להכנות ולסידורים. הן גם תובעות שיוענקו להן חופשות מלאות וכי יחולו עליהן אותם הסדרים החלים על מורי חברת הילדים בקיבוץ. בלי אלה, טוענות הגננות הקיבוציות, הן לא ימשיכו לעבוד במקצוע קשה ומתיש זה.
