בקטנה

הנה לכם תרגיל זול ופשוט בלוגיקה, אבל משהו עם מסר בצידו: במסגרת העינוי הזה, שנקרא ביקורות מסעדות, נכחתי בעשרות מסעדות בגוש דן וגם במספר לא מועט של מקומות בשפלה ובדרום. בחיפה, לעומת זאת, מעולם לא דרכה רגלי. מוזר, אבל ככה יצא. סאקויה ברמת ישי, טאפאס בר רומנטי ויוקרתי, היא מסעדה שלא נופלת ממרבית המקומות שהייתי בהם עד כה, גם בערים הגדולות. מה המסקנה המתבקשת? שסאקויה ברמת ישי לא נופלת מרוב המסעדות גם בחיפה, והבשורה כאן היא שרמת ישי מרוחקת רק כ-20 דקות מחיפה.

את המסר, פחות או יותר, אני מאמין שקלטתם. הסאקויה - שם המקום נגזר מהעצים שגדלים במערב ארצות הברית, ומרוכזים ברובם בשמורה מיוחדת במרכז קליפורניה - מגדירה את עצמה כטאפס בר הראשון בצפון הארץ, וככזו היא גם מציבה סטנדרטים גבוהים במיוחד של מסעדת שף ועומדת בהם. עיצוב הפנים של המקום יפהפה, וגם לחוץ לא חסר - החלונות הגדולים משקיפים על השדות הירקרקים שמבשרים על בואנו לחלקת הארץ הטובה והירוקה יותר, שנקראת עמק יזרעאל.

אני חייב לציין, לבל תטעו - אני לא מחסידי הטאפס בר, משום שטאפס משמעותו מנות קטנות, ואחד כמוני, שחושב שכמות צריכה להימדד באותו סולם עם האיכות, מגלה תמיד שטאפס היא לא מצרך אופטימלי. אבל חשוב לזכור שלא כולם כמוני, ושיש מנות טאפס שכן יכולות לשמש פתיחים ראויים מבחינה כמותית. כמו, למשל, טאפס הקלמארי פלנצ'ה (25 שקל), בייבי קלמארי בסלסה וגבינת פטה, או מנת סטייק הפורטבלו המעולה (29 שקל), פטריית פורטבלו במרינדת בלסמי עם גבינת מוצרלה. למי מכם שמוכן לוותר על כמות ולהשאיר את האיכות, אני ממליץ בחום על הארטישוק גריל (21 שקל), שלושה מלבני ארטישוק איטלקי עם גבינה ושמן זית, וגם על שיפוד פרגית עם בטטה וסלסה ירוקה (27 שקל). ויש גם בין לבין, מנה לא קטנה ולא גדולה אבל סופר איכותית, כמו כדורי הריזוטו (17 שקל), שלושה כדורים פריכים ממולאים בגבינה ומלווים ביוגורט. חוץ מזה, כמו כל טאפס בר, יש לכם עוד מספר סוגים לבחירתכם, ולמי שזה חשוב - בגדלים שונים.

עד כאן החלק של ה"היה כיף, אבל...", ומכאן לחלק של "היה כיף, נקודה", וזו באמת הנקודה העיקרית של המקום - בניגוד להרבה טאפס ברים, לסאקויה יש בתפריט גם מנות עיקריות, ואלה לא רק שאינן מאכזבות בטעם, אלא גם מוגשות בגודל משביע רצון ובמחיר הגיוני לחלוטין. סטייק האנטרקוט (300 גרם, 88 שקל) עם חמאה ותפוחי אדמה בעשבי תיבול, היה מעולה ועשוי בדיוק במידת המידיום שביקשתי. גם על-מנת השרימפס הספרדי (75 שקל) - בשמן זית, שום, צ'ילי טרי וגרידת לימון עם אורז - אין לי אפילו מילה רעה אחת להגיד. ומעל לכל, אני חייב לציין את השירות המעולה של הדס, המלצרית שלנו, שניגשה לשולחן במיומנות ראויה ופינתה אותו בתזמון שכלל בתוכו הרבה ניסיון ואימון. וגם אין לי מילה רעה על היין שהומלץ לנו, ג'ודיאן הילס אדום 2004 מיקבי צרעה שבהרי יהודה (99 שקל), שנראה תמים למראה אבל בהחלט הפיל. ואה, כן, גם אין לי מילה רעה על הקינוחים המעולים, בדמות הג'איינט סאקויה (31 שקל), שכבות של ביסקוויט עם קרם שוקולד לבן ורוטב פירות יער, ועל עוגת השוקולד (32 שקל) הלא שגרתית, במילוי פיסטוק ובליווי גנאש שוקולד מריר וגלידה. בקיצור, אין לי מילה רעה, וזהו.

במסגרת מסעותיו של מרקו פולו המודרני, סימן המושך בקולמוס (שהיה הפעם בלי הקבוע שלו, הג'מוס, אבל עם תחליף ראוי בהחלט) וי גם על אם הדרך שבין חיפה לנצרת. מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שלי באזור בתור סועד, אני יכול להחמיא בחום לא רק למסעדת סאקויה, אלא בכלל לאזור התעשיה הפורה של רמת ישי, שנראה כטומן בחובו מספר אטרקציות אחרות. ואה, כן, שכחתי לומר לכם, אתם מגוש דן - בלי פקקים מדובר במרחק של קצת יותר משעה מתל אביב ופחות מ-45 דקות מנתניה. אני חושב שגם את המסר הזה תשכילו להפנים.