"אפוקליפטו" בטלוויזיה

"אפוקליפטו", סרטו הרביעי כבמאי של מל גיבסון נוצר שנתיים לאחר שסרטו הקודם כבמאי "הפסיון של ישו" עורר סערה בינלאומית אך זכה במפתיע להצלחה קופתית מרשימה.

הסרט דובר הארמית שהיה בחזקת התאבדות כלכלית וביקורתית עבור גיבסון, נישא על גלי יחסי הציבור שהעניקה לו הקהילה היהודית בארה"ב שהאשימה את הסרט ואת יוצרו באנטישמיות ומנגד על תמיכה חסרת תקדים של חוגים דתיים נוצרים ימנים והפך לאחד הלהיטים הגדולים של שנת 2004.

כשהוא שואב עידוד מן ההצלחה הגדולה של הפסיון, פנה גיבסון לפרויקט הבא שלו כבמאי שנראה על הנייר אף פחות מסחרי מקודמו.

"אפוקליפטו", שישודר היום, ה-12 באפריל, בערוץ Yes4, הוא סרט שאפתני ורחב יריעה שעוסק בשבטי המאיה האינדיאנים במאה ה-16. הסרט בדומה לפסיון אינו דובר אנגלית אלא ניבים אינדיאנים וצוות השחקנים שמופיע בו אלמוני לחלוטין.

גיבסון הצליח לרתום את אולפני דיסני לפרויקט ההזוי ותאריך עלייתו למסכים נקבע לדצמבר 2006. אם כבר מראש היו סיכוייו של הסרט להפוך לשובר קופות קלושים, הרי שתקרית הנהיגה בשכרות של גיבסון בקיץ שקדם ליציאת הסרט, במהלכה גידף גיבסון את השוטרים שעצרו אותו בקללות אנטישמיות, היוותה איום מיידי על הצלחתו.

גיבסון בניסיון למזער נזקים התנצל בפומבי וגינה את אמירותיו בכל תוקף, אבל הרושם שהצטבר בנוסף לשערוריית הפסיון והעובדה שאביו של גיבסון הוא אנטישמי ומכחיש שואה שלא פעם התבטא בחריפות נגד יהודים ודאי לא הועיל.

כשהסרט יצא לבסוף השערורייה כבר דעכה אבל אין ספק שמעמדו של גיבסון, אחד הכוכבים האהובים, המצליחים והותיקים בהוליווד, תלוי על בלימה וצעדיו הבאים יהיו מכריעים בנסיון לשקם את תדמיתו הציבורית.

באשר לסרט עצמו, הוא זכה לביקורות מעורבות. רבים שיבחו את האומץ והחרות האמנותית שהפגין גיבסון כאשר העדיף ללכת נגד הזרם ולא על בטוח אך היו שטענו כי הסרט אלים באופן קיצוני על גבול הברבריות, אם כי קשה להוכיח שהוא אלים יותר מסרטים אחרים וייתכן שהעוינות כלפי גיבסון שיחקה כאן תפקיד רב יותר משהייתה ראויה לו.

"אפוקליפטו" מביא את סיפורו של אינדיאני צעיר אשר נחטף ע"י שבטים רצחנים וצמאי דם. כשהוא מצליח לברוח הוא נאלץ להילחם בשוביו ובאיתני הטבע כדי לשוב לאדמתו ולהגן על משפחתו.

הטענות על אלימות פרועה מעט מוגזמות לטעמי. אין ספק שמדובר בסרט לא קל לצפייה אבל גיבסון טוען את האלימות בהקשר חברתי והיסטורי. הסרט מביא מבט מעמיק וחודר אל התרבות והמנהגים של השבטים באופן שמעורר הערכה וכבוד. יש תשומת לב דקדקנית לפרטים ולניואנסים הקטנים ביותר והשימוש הנבון שעושה גיבסון בכל האמצעים הקולנועיים המתקדמים העומדים לרשותו רק מעצימים את החוויה הויזואלית והקולית הייחודית הזו.

זו בהחלט מלאכת מחשבת של צילום עריכה וצליל (גיבסון כבר הוכיח שהוא שולט ביכולת סיפור אפית עם סרטו זוכה האוסקר "לב אמיץ") שמשרתים סיפור מרגש ואנושי על גבורה ועוצמה שמתובל במוטיבים שיקספיריים משהו.

הסיפור אולי קטן בכמה מידות על ההיקף האדיר של ההפקה אבל בסופו של דבר זהו סרט מעניין וראוי המצריך סבלנות אבל גומל לצופה בהרפתקה קולנועית עשירה ומאתגרת.