הוויכוח הפומבי בין ראש הממשלה
בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב
ג'ו ביידן ולממשלו בדבר הכניסה לרפיח הוא הרסני לאינטרסים העמוקים והאמיתיים של ביטחונה הלאומי של ישראל. את רפיח וח'אן יונס היינו צריכים לתקוף ולכבוש בתחילת המלחמה, כאשר רוב העולם היה עדיין אתנו, פועל יוצא למתקפה הברברית של חמאס, וקיבל בהבנה יחסית את ההפצצות המאסיביות של חיל-האוויר שלנו. הדבר לא בוצע משתי סיבות עיקריות: לא היו תוכניות עדכניות לכיבוש עזה, וצבא המילואים היבשתי המצומצם ממילא לא היה מוכן ונזקק לכמה שבועות של אימונים כדי להחזירו פחות או יותר למוכנות קרבית סבירה.
אין ספק שכדי למוטט את השלטון הצבאי והאזרחי של חמאס נצטרך להכנס בעתיד גם לרפיח רבתי ולעוד כמה ריכוזים של טרור שעדיין החמאס שולט בהם. אלא שכיום, לאחר למעלה משבעה חדשי לחימה, אין הסכמה אמריקנית הן על הדרך והן על התזמון לעשות כן. לעניות דעתי, בשקלול כלל האינטרסים של ישראל בחזיתות השונות, לא כדאי להכנס לחילוקי דעות פומביים עם ארה"ב. האיום הגרעיני האירני ומניעתו חשובים יותר מרפיח (מעניין שלאחרונה נתניהו ממעט פתאם מלדבר על אירן).
עוד נכונו לנו חילוקי דעות לא קטנים עם האמריקנים כיצד ואיך לטפל באיום הגרעיני האירני המתקרב ובא. להזכירכם, הניסיון של
קוריאה הצפונית הסתיים בניסוי גרעיני שלהם ב-2006, למרות שגם
ביל קלינטון וגם
ג'ורג' בוש איימו על קוריאה הצפונית כי "כל האופציות נשארות על השולחן כולל הצבאית".
אירן מחקה בדיוק, עקב בצד אגודל, את קוריאה הצפונית. הבסיס של שתיהן היה טכנולוגיה פקיסטנית שהוברחה אליהם על-ידי ד"ר קאן הפקיסטני. הקוריאנים ניהלו שיחות סרק עם "ששת המדינות" בסבבים שונים, בדיוק מה שעשו האירנים בעשור האחרון. לפני השגתם את הגרעין הקוריאנים איימו בעשרות אלפי קני ארטילריה על סיאול - בירת הדרום, בדיוק כמו אירן ו"חגורת האש" סביב ישראל. כיום העולם מודע ומבין כי לאחר המפלות של ארה"ב בעירק ובאפגניסטן ישנם חלקים לא מבוטלים הן במנהיגות הפוליטית (בשתי המפלגות) והן במנהיגות האסטרטגית בארה"ב, שדוקטרינת מונרו של בדלנות ואי התערבות התקפית לא זרה להם ואפילו מוצאת חן בעיניהם.
בשני העשורים האחרונים שמענו שוב חזור ואמור מנשיאי ארה"ב למיניהם לגבי סכנת התחמשותה של אירן בנשק גרעיני את הפראפרזה "כל האופציות... כולל הצבאית". מדובר במלל דיפלומטי של מנהיגים אמריקנים - אין הבדל בין נשיא דמוקרטי לרפובליקני, בין קלינטון לבוש או בין
ברק אובמה (חוסר תגובה לשימוש בנשק כימי בסוריה) ל
דונלד טראמפ (חוסר תגובה לתקיפת "ארמקו" של האירנים בסעודיה) לביידן (חוסר תגובה לתקיפות החותים באמירויות).
לאור האמור, כדאי מאוד לשמור על הזכות ל"ריב טוב" עם האמריקנים ולא לבזבזו על נושאים יחסית שוליים, להתרכז בנושאים באמת חשובים לביטחון הלאומי ולהשאיר את עתיד רפיח לימים טובים יותר.
