גילה ובן-ציון יבלינוביץ תבעו את חברת קיו.איי.אס ישראל בע"מ (נתבעת 1) ואת חברת Neos Air Lines (נתבעת 2) בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 2,850 שקל לאחר שמזוודתם הגיעה לאיטליה באיחור של חמישה ימים. לטענתם, המזוודה הכילה מזון כשר, שקנו במיוחד, וקבלתה יומיים לפני חזרתם ארצה הסבה נזקים. "איחור בהגעת המזוודה מהווה הפרה של התחייבות הנתבעות כלפינו ועל כן יש לשלם לנו 1,500 שקל בגין האיחור בתוספת 1,350 שקל החזר הוצאות מזון, ביגוד ושיחות טלפון רבות".
בכתב ההגנה טענה נתבעת 1 שהיא מספקת שירותי קרקע לחברות תעופה ואין לה קשר חוזי עם הנוסעים. "תפקידינו לשנע כבודה עד להעלאתה למטוס ויש לדחות את התביעה". נתבעת 2 האשימה את רשות שדות התעופה בטיפול רשלני במזוודת התובעים. "עשינו את כל המאמצים, ונקטנו בכל האמצעים העומדים לרשותנו, למסור את המזוודה בהקדם האפשרי". כל אחת מהנתבעות הטילה את האשמה על השנייה וביקשה לדחות את התביעה נגדה.
בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אנה שניידר את התביעה נגד נתבעת 1 וחייבה את נתבעת 2 לשלם לתובעים 120 אירו בתוך 30 יום. לדבריה, אין להטיל אחריות על חברת הבידוק שביצעה עבודתה נאמנה. "עת הונחה הכבודה על המסוע והושלם תהליך תיוג המזוודות, ביצעה חברת הבידוק את תפקידה הן כלפי התובעים והן כלפי המוביל". השופטת שניידר, הדגישה שאמנת ורשה ששולבה בחקיקה הישראלית, באמצעות חוק התובלה האווירית, קבעה בסעיף 22, שאחריות המוביל מוגבלת ל-250 פרנק לקילוגרם.
"גבול האחריות של המוביל הוא 20 דולר לכל ק"ג והמשקל המותר של הכבודה הוא לכל היותר 20 ק"ג". השופטת הפנתה לפסיקה שבה נקבע שאין לפצות בעלי דין, במקרים של אובדן מטען או איחור בהגעתו, אלא בפיצוי שנקבע באמנת ורשה ובחוק התובלה האווירית ואין לפסוק סכומים נוספים בגין עוגמת נפש. "אין להתעלם מהעובדה שכבודת התובעים הושבה להם בסופו של דבר ולא אבדה כליל".
