עפרה שוראקי מחכה לבועז יונה, המנכ"ל-לשעבר של חפציבה, המוסגר היום (16.6.08) לישראל, וידרש בקרוב לתת את הדין על מעלליו. יונה השאיר מאחוריו כ-4,200 משפחות ללא דירה, ושוארקי היא אחת מהן. היום אמרה ל-Nfc: "קניתי מחפציבה דירה בהר חומה ירושלים, והתמוטטות החברה גרמה לי הפסד של יותר מ-70 אלף שקל, שאינני יודעת איך אעמוד בו". שוראקי, ורבים-רבים אחרים מקוני הדירות המרומים, מקווים שאולי יביאו ההסגרה והמשפט הצפוי לכך, שיתגלו כספים של יונה, והם יועברו לקוני הדירות ויכסו חלק מהפסדיהם.

יונה גרם הפסדי-עתק לאלפי לקוחות, שכמעט כולם נדרשים עתה לשלם עוד עשרות אלפי שקלים מעל המחיר המוסכם, כדי לקבל את דירותיהם. הוא גרם הפסדים גדולים גם לבנקים, לבעלי אגרות חוב, לספקים, לקבלנים ולקבלני-משנה. עכשיו - כך הם מקווים - יתן סוף סוף את הדין, ואולי יפצה אותם במשהו.

תוך ימים קרס הכל

חפציבה קרסה, פתאום, בשבוע הראשון של אוגוסט אשתקד. שבועיים לפני הקריסה עוד ישב יונה עם היחצ"נים שלו, ודיווח על תוכניות הפיתוח. בנק לאומי ובנק הפועלים הילוו לו אישית, ללא חשש, 20 מיליון שקל. בסוף יולי הודיעה אלקטרה נדל"ן, שהיא רוכשת את חפציבה. בתוך יומיים-שלושה התמוטט הכל: אלקטרה ביטלה את הרכישה, אחרי שגילתה את מצבה האמיתי של החברה. הבנקים דיווחו על חובות של כ-1.5 מיליארד שקל. הבנייה באתרי החברה נפסקה, כי לא שילמו לקבלנים. אלפי משפחות ששילמו בעד הדירות נותרו ללא כסף וללא דירה. קופת החברה ריקה, בחשבונות הבנקים אין כסף, 60 עובדיה פוטרו. בבת אחת, בתוך שבוע, התחסלה אחת מחברות הבנייה הוותיקות והגדולות בישראל.

היכן הגיבור הראשי, בועז יונה? הוא נעלם ואיננו. אחרי מספר ימים התברר שיונה, המנכ"ל ובעל השליטה בחברת חפציבה, ברח לאירופה. היכן? איש לא ידע. חיפשו אותו באנגליה, ברומניה, "ראו אותו" במסעדה בבוקרשט. אחרי שלושה שבועות הודיעו כותרות ראשיות בעתונים, שהמנכ"ל הנמלט נלכבד בצפון איטליה. מאז, הוא יושב שם במעצר, ממתין להחלטה סופית על הסגרתו לישראל.

הסדר כואב לאלפי קונים

במקביל, עשו המנהל המיוחד, עורכי הדין, הבנקים, בתי המשפט, הדיירים, מאמצים רבים כדי לפתור את הבעיה הכואבת של דיירים ללא כסף וללא בית. ההליכים נמשכו, אולי, יותר מדי, תשעת ירחי לידה. ממש באחרונה הושגה הסכמה לגבי כל הפרויקטים, כמעט. כולם תרמו כסף כדי להשלים את החור הענק שהותיר אחריו בועז יונה: הדיירים ישלמו עוד כסף, הבנקים ויתרו על חלק גדול מהחוב, פה ושם נעשו הסדרים מיוחדים.

לא הכל נפתר. הבעיה של עפרה שוראקי אופינית לרבים, שכביכול יצאו מצרתם. שוראקי: "אני נדרשת לשלם מייד, בצ'ק אחד, 13 אלף שקל למנהל המיוחד של חפציבה, עו"ד יצחק מלכו, ואין לי מושג מניין אביא את הכסף. אחר כך עלי להוסיף עוד כ-60 אלף שקל בעד הדירה. מדוע? מה אני אשמה?". הכפילו את הסיפור של שוראקי ב-4,000, או במספר קרוב, ותבינו את גודל הצרה שניחתה על אלפי משפחות. יש גם סיפור של פרויקט במצליח, ליד רחובות, שעדיין לא נפתר, ואולי נותרו פה ושם עוד בעיות אחרות.

לאן נעלם הכסף?

איך קרה שהחברה הוותיקה ובעלת השם התמוטטה? הבעיה הבסיסית והעיקרית היתה, שאלפי דיירים שילמו לחברה תמורת הדירות, אך הכספים לא הגיעו לחברה, אלא נעלמו אי שם. חלק גדול מהקונים שילמו, מבלי לקבל ערבות בנקאיות על-פי חוק המכר. קודם כל, זוהי עבירה. שנית, וזה העיקר, הבנקים לא נתנו את הערבות, כי הם כלל לא ידעו שהדירות נמכרו והקונים שילמו מקדמות גדולות. במילים פשוטות, חפציבה מכרה דירות, אך הכסף לא עבר לחברה ולבנקים, אלא למקום אחר. להיכן? זוהי התעלומה הגדולה. המשטרה אומרת שיונה גנב מכספי החברה 300 מיליון שקל, סכום שיש בו די והותר כדי להפיל גם חברה גדולה ומבוססת. אבל אם כך, היכן הכסף?

מאות מליוני השקלים ששילמו קוני הדירות, ולא הגיעו לחברה, יצרו אצלה "חור" ענק, והיא נכנסה לקשיים. לא שילמו בזמן לקבלנים ולספקים, פיגרו בהחזרת חובות לבנקים, והחוב צבר כמובן ריבית, הצמדה וקנסות פיגורים.

מפולת כזו היא מחלה מידבקת. "חור" בחברה אחרת בקבוצה עובר מהר מאוד לחברות האחרות. חפציבה היא חברה פרטית. אבל בעליה, כלומר בועז יונה, הקימו בשנים האחרונות גם שלוש חברות ציבוריות. אחת מהן החלה לבנות פרויקט ענק בן 1,100 דירות, בשם "חופים" על חוף ימה של חדרה. שתי האחרות נכנסו להשקעות בנדל"ן בחוץ לארץ, בעיקר ברומניה. החברות גייסו מהציבור בישראל כ-350 מיליון שקל בהנפקה של אגרות חוב, למימון ההשקעות. כשהתברר שהחברה-האם קורסת, נפלו גם החברות הבנות, למרות שלכאורה לא היה קשר ישיר ביניהן. כולם מדברים, ובצדק, על סבלם של הדיירים. אך רק מעטים זוכרים את בעלי אגרות החוב, שאיבדו כנראה את כספם, מאות מליוני שקלים, או את רובו. המזל הוא, שרוב רוכשי אגרות החוב הם קרנות נאמנות, ולא אנשים פרטיים, אחרת המשבר היה גדול בהרבה.

עוד ועוד נפגעים ומתמוטטים

קרבנות אחרים של ההתמוטטות הם חברות ציבוריות ואנשים פרטיים. אלקטרה ודניה-סיבוס, שהיו הקבלנים העיקריים של חפציבה, הפסידו כל אחת עשרות מליוני שקלים. פרשת חפציבה היא אחת הגורמים להפסדי דניה-סיבוס בשנה האחרונה. איננו יודעים מה אירע בדיונים הפנימיים בהנהלות ובדירקטוריונים של חברות אלו.

ליונה תהיה הזדמנות, במהלך חקירותיו ומשפטו הצפוי, להסביר מדוע התמוטטות חברותיו ולאן נעלם הכסף. יונה העניק באחרונה ראיון בכתב לידיעות אחרונות, ובו טען שכל כספי קוני הדירות זרמו לחפציבה, ולא לחברות הפרטיות שלו.

מי אשם? בית המשפט העליון

אז היכן הכסף? יונה נתן באותו ראיון כמה הסברים. הוא האשים - כמקובל - את כולם, רק לא את עצמו. אחד האשמים הוא בית המשפט העליון שהורה להפסיק בניית דירות בקריית ספר, מעבר לקו הירוק. חפציבה בנתה שם יותר מ-1,000 דירות, והחלטת בית המשפט - גירסת יונה - יצרה כדור שלג שהתגלגל והביא להתרסקות החברה. טענה אחרת: מלחמת לבנון השנייה שיתקה את הבנייה והמכירות למשך חודשים. טיעון קצת מוזר, אם לזכור שעוד חברות בנייה בנו באיזור, ואף אחת מהן לא קרסה.

יונה אומר שהיה במצוקה, ולכן לווה כספים מהשוק האפור. לדבריו, מכר רכוש פרטי שלו. ברור, מכל מקום, שאת הווילה הירושלמית שלו, ששוויה 2 מיליון דולר, לא מכר. גם לא את המכונית, גם לא את תכולת הדירה.

מה היה חלקו של האבא

יונה אמר עוד, שביקש וקיבל עזרה מהמשפחה. יתכן מאוד שהוא מתכוון בין היתר לאביו, מרדכי יונה, קבלן ותיק ונשוא פנים, שכיהן במשך שמונה שנים כנשיא התאחדות הקבלנים, ועד היום הוא נשיא הכבוד שלה. אבא-יונה נחקר גם הוא במשטרה, אך אמר שלא היה מעורב בעסקי החברות של בנו. מצד שני, קיים ועומד תצהיר שהגיש לבית המשפט המשקיע היהודי-צרפתי נסים סגרון, שבו סיפר כי לפחות אחת מהחברות בקבוצה, זו שבנתה את "חופים", נוהלה-למעשה על-ידי מרדכי יונה, והוא שקיבל את ההחלטות.

בשורה התחתונה - הכסף איננו. חוזרת ועולה השאלה, לאן נעלמו 300 מיליון שקל? הריבית וההצמדה לבנקים, הריבית לשוק האפור, יכולים לתת תשובה חלקית מאוד. יונה אומר, שלו היה לו באמת הרבה כסף, היה בורח למקום מרוחק ולארץ שאין לה הסכם הסגרה עם ישראל.

אולי סתם ניהול כושל

המשטרה והפרקליטות רמזו באחרונה, שיעשו עם יונה עסקה: הוא יספר היכן הכסף, הם יבקש מבית המשפט להקל במקצת בעונש המאסר הצפוי לו. יונה אמר בתגובה שאין לו כסף.

ואולי צודקים כולם: הכסף נעלם, אך לא נגנב. ה"חור" הגדול נוצר, פשוט, על-ידי ניהול כושל של החברות ועל-ידי אי-קריאת המפה של המיתון ששררה לפני שנים בענף הנדל"ן. אולי השקיעו סכומים גדולים במגרשים שלא היה להם שימוש, שילמו באשראי בנקאי שהלך ותפח. בידי המשטרה עדות של מנהל הכספים בחפציבה, שגם יעיד כנראה במשפט הצפוי, ואולי הוא יפתור את התעלומה.