קציצה למרחקים ארוכים <br>

אמר מי שאמר: "הגבינה הטובה ביותר היא בעצם בשר". כשהמוטו נר לרגלינו ושבועות כבר מאחורינו, פסענו רעבים בצהרי יום שבת, אלי (האיש והטריאתלון) ואנוכי, לעבר 'כנאפה', מסעדה לבנטינית הממוקמת בפינת הרחובות שדרות ח"ן ומסריק בתל אביב.

לבטינו האם לשבת בפנים (חלל פנימי גבה תקרה ונינוח המעוצב בנועם ועטוי וילונות כתומים נאים) או בחוץ (על שולחנות וכסאות הפזורים בנונשלנטיות על המדרכה), נפתרו חיש קל. ארוחה בצהרי היום הקופחים, אפילו לבוגרי טריאתלון, אינה חוויה מרנינה. קשובים לקול הפנימי שצעק "מזגן!", נכנסנו פנימה. החלטנו להעמיד את 'כנאפה' במבחן האמיתי של כל מסעדה מזרחית שמכבדת את עצמה, מנת חומוס בשר (34 שקל). החומוס היה טעים מאוד, רך אך לא יציקתי, והבשר התגלה כנתחי שייטל עסיסיים שטוגנו בשומן כבש בליווי צמוד של צנוברים קלויים. מורשמים לטובה, הזמנו מנה נוספת של חומוס פטריות (28 שקל). לשמחתנו הרבה, הפטריות לא היו מהזן שמתכחש לעברו כפטריה, הודות למסע עינויים בדרך לקופסת השימורים, כי אם פטריות שמפיניון זקופות גב וחושניות שהוקפצו בשמן זית איכותי. הבאה בתור, מנת קובה ממולא בבשר בקר וצנוברים (16 שקל), הגיעה פריכת שריון-בורגול, בליווי רוטב יוגורט לימוני קליל. בלי פלאפל לחיזוק האוריינטליות והגאווה המקומית הרי אי אפשר, אז הזמנו גם מנת כדורים (9 שקל), שהייתה ירוקה, ריחנית וסופר טרייה. סלט של חצילים קלויים בניחוח גריל ורוטב שום-לימון (13 שקל) קפץ אף הוא לביקור והביא עמו גם סלט ערבי קטן, שטמן בחובו טוויסט ארומטי בדמות נענע קצוצה (16 שקל).

לעיקרית אלי החליט שהוא מפרק כמה צלעות כבש על האש (79 שקל) ובחר להן כחברותא מנת קישואים מבושלים (שאני יכול להעיד שהיו טעימים, כי גנבתי לו כמה) ומג'דרה בורגול, שנתנה תחושה אמיתית של בריאות בכל ביס. אני הזמנתי קבב טלה על האש, פשוט וקלאסי, שהוגש בתוספת צ'יפס ועגבנייה קלויה על האש (54 שקל).

כל אותה העת שירתה אותנו ניצן, המלצרית המתוקה, שהייתה קשובה, מחויכת ויעילה להפליא. למרות שחיסלנו את כל מה שהיה על השולחן, שלב הקינוחים היה בלתי נמנע. אמר מי שאמר: "ארוחה ללא קינוח איננה ארוחה". יהיה מי שיהיה, לא נתווכח איתו. נאמנים לשם המסעדה המחייב, הזמנו את מנת הכנאפה (25 שקל) שהייתה גדולה, שחמחמה מבחוץ ורכת מלית גבינות עזים ובקר מבפנים. סירופ סוכר ופיסטוקים קצוצים שיוו לה מראה אלף לילה ולילה נסיכי. הבוואריה שנדגמה אף היא, כהומאז' לימי האייטיז העליזים, הוגשה בתצורתה הקלאסית בתוספת סירופ שוקולד ואגוזי מלך קצוצים (25 שקל).

שבעים ונינוחים התרווחנו בכסאות וסיכמנו שכיף לאללה ב'כנאפה'. תמהיל מנצח של אוכל, שירות ואווירה העבירו לנו יופי של צהריים ושיגרו אותנו בבטחה הישר לעבר השלאף שטונדה.