ביהמ"ש: להולנדר אין 'חסינות'

בית משפט השלום הסיר (יום ב', 4.8.08) את החסינות של נציב שירות המדינה שמואל הולנדר. זאת לבקשת בכיר לשעבר ברשות המיסים, שוקי משעול, אשר הגיש נגדו תביעת לשון הרע.

השופט עודד שחם קבע כי מאחר שהולנדר טוען כי לא היה מעורב בפרסומים החשודים, נשמטת הקרקע מתחת לטענת החסינות כעובד מדינה, שכן חסינות ניתנת על מעשי העובד ולא כאשר עובד טוען "לא עשיתי".

החסינות הוסרה כאמור, במסגרת תביעה שהגיש משעול נגד הולנדר בטענה כי בפרסומי דובר הנציבות, שהולנדר עומד בראשה, יש ביטויים נגדו המעלים חשד לעבירה על איסור לשון הרע. בין היתר פרסם הדובר ביטויים המייחסים למשעול "שחיתות".

כנגד משעול הוגש כתב אישום בעבירות של הפרת סודיות עוסקים, הפרת אמונים, פגיעה בפרטיות ומירמה.

חסינות - רק על מעשים

בהחלטה להסיר את החסינות, ציין השופט כי אחד הטעמים לקיום חסינות שניתן על-ידי המדינה הוא כי "הנציב לא פרסם באופן אישי את הדברים כלפי התובע, עליהם מבוססת התביעה... הנציב לא היה מעורב כלל בניסוח התגובה אשר נמסרה על-ידי דובר נציב שירות המדינה במסגרת תפקידו. על-רקע זה נטען כי אין ספק שלנציב לא היה יסוד נפשי כלשהו ביחס לאמור בתגובה".

לדברי השופט, חסינות מותנית בכך ש"המעשה של עובד הציבור הינו 'מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור'". לפיכך, "אם עובד הציבור לא עשה כלל את המעשה, לא יכולה להתקיים הדרישה לפיה המעשה נעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור". יתרה מכך, לא ניתן גם לבדוק את ה"יסוד הנפשי" בעת עשיית המעשה "אשר הולנדר מכחיש כל מעורבות בו". השופט הדגיש כי "היסוד הנפשי האמור עומד במרכזו של ההסדר בדבר חסינותם של עובדי הציבור".

חלק מהתפקיד השלטוני

השופט הצביע על כך שהציב נושא באחריות מתוקף תפקידו "כמי שעומד בראש נציבות שירות המדינה ואחראי על ניהולה ועל התגובות היוצאות מטעמה לכלי התקשורת. המדינה מאשרת בתגובתה כי האחריות לתוכנם של הפרסומים אשר יצאו מטעם נציבות שירות המדינה, היא חלק מתפקידו השלטוני של הנציב". אך גם אם הטענה כי לא היה מעורב בפרסומים נכונה, "אין בה כדי ללמד על אחריות הנציב לפי חוק איסור לשון הרע...החוק מטיל אחריות על מעוולים יחד וכן על 'מסייע או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להעשות על-ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם". לדברי השופט, טענת המדינה כי הנציב לא היה מעורב בפרסומים, "אינם מתקיימים בנציב".

הנימוק לדבריו על אי מעורבות הנציב בפרסומים "אינו עולה בקנה אחד עם הודעת ההכרה בחסינות. המדובר בנימוק לגופה של התביעה, היורד לשורש ההליך נגד הנציב. הואיל והודעת ההכרה בחסינות מבוססת על נימוק זה, נשמט הבסיס הנורמטיבי להודעת ההכרה, לשיטת המדינה עצמה".

בכלל לא ביררו עם הולנדר

השופט מתח ביקורת על כשלי הפרקליטות בהודעת החסינות. זו לא קיימה בירור במישרין עם הנציב ודוברו כדי לבחון את מעורבותם בפרסומים, ובהקשר לכך ציין את דברי הדובר רוזנברג שהודה כי חלק מהפרסום נעשה בערב שבת וכיוון שהוא והנציב שומרי שבת הם לא היו מעורבים בפרסומים אלו. "דרישות הדין בדבר הבדיקה המנהלית הסבירה הנדרשת בטרם קבלת החלטה לא קוימו במקרה זה באופן מלא. אין בפני תשתית המלמדת כי אי קיומן, והעדר בירור בלתי אמצעי עם הדובר ועם הנציב לעניין סיבות עריכת הפרסומים, נובעים מטעמים לגיטימיים של הקצאת משאבים ועומד על הרשות המנהלית. מדובר בפעולות פשוטות שעל פניהן אינן אמורות לדרוש זמן רב. זו אף זו, מדובר בפעולות המצויות בליבת הבירור הנדרש".

בהחלטה הורה השופט להפריד את הדיון בתביעה ותחילה לערוך הליך בירור טענתו של הולנדר כי לא היה מעורב במעשה נשוא התביעה "על-מנת למנוע את עירובו בהליך אשר אפשר כי אין לו קשר אליו". עוד הורה למדינה לשאת בהוצאות ההליך של המבקש, משעול בסכום של 5,000 שקלים.