כדורסלן זר ששהה חצי שנה בארץ חייב במס

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע בפסק דין תקדימי כי שחקני כדורסל זרים המשחקים בישראל חצי שנה ויותר אינם פטורים מתשלום מס הכנסה גם אם הכנסתם נמוכה. השופט יוסף אלון דחה בכך ערעור של קבוצת הכדורסל אליצור אשקלון, על שומה שקבע לה פקיד שומה אשקלון, לשנות המס 2001-2000, שבהן שיחקה בליגת העל. הקבוצה חויבה לשלם לפקיד השומה הוצאות שכר טירחת עורך דין בסך 20,000 שקל.

מפסק הדין עולה כי הקבוצה העסיקה אז 9-6 שחקני כדורסל זרים, אזרחי ארה"ב ותושביה. בשנת 2000 שילמה הקבוצה לשחקנים הזרים משכורות בסך 543,269 שקל, ובשנה שלאחריה 433,262 שקל.

הקבוצה לא ניכתה מס הכנסה ממשכורות השחקנים הזרים, משום שהאמינה שהן פטורות מתשלום מס בישראל מכוח הוראות סעיף 18 לאמנה למניעת כפל מיסים בין ישראל וארצות הברית.

פקיד השומה סבר אחרת, וקבע כי משכורות השחקנים הזרים חייבות במס בישראל מכוח סעיף 17 לאמנה. לפיכך, הוציא לקבוצה שומת ניכויים לשנות המס 2001-2000, ועל פיה חייב את הקבוצה במס בשיעור 25% על משכורות השחקנים הזרים, בהתאם לשיעור המס הקבוע לעניין זה בתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), תשנ"ח-1987. השגה שהגישה הקבוצה על השומות נדחתה, ועל כך ערערה לבית המשפט המחוזי.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בפרשנות הראויה לסעיף 18 לאמנה. סעיף זה עוסק ב"בדרנים ציבוריים". הסעיף קובע כי אם בדרן ציבורי, כגון אמן תיאטרון, קולנוע, רדיו או טלוויזיה, מוסיקאי או ספורטאי, ממדינה אחת מופיע במדינה האחרת, רשאית המדינה האחרת לחייבו במס. אך זאת, רק אם הכנסתו ברוטו עולה על 400 דולר ליום.

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת שהכדורסלנים הזרים הם "בדרנים ציבוריים" וכי הכנסתם אינה עולה על 400 דולר. לפיכך, טענה אליצור אשקלון כי לפי סעיף 18, השחקנים פטורים ממס.

לעומתה, סבר פקיד השומה שסעיף 18 לא נועד להוציא את "הבדרנים הציבוריים" מתחולת ההסדרים בסעיפים 16 ו-17 של האמנה, המחייבים שכירים ועצמאים בתשלום מס בתנאים מסוימים, למשל אם שהו במדינה האחרת יותר מחצי שנה. סעיף 18 נועד, לפי עמדת פקיד השומה, רק לקבוע מבחן נוסף לחיוב מס.

אבחנה בלתי הגיונית

בפסק הדין שקיבל את עמדת פקיד השומה, ודחה את הערעור, כתב השופט אלון כי הפרשנות שמציעה קבוצת הכדורסל לסעיף 18 מנתקת את הוראתו מההקשר של הכללים שבסעיפים 16 ו-17 לאמנה. התוצאה של פרשנות היא "אבחנה בלתי מוצדקת, בלתי מוסברת ובלתי הגיונית" בין "בדרנים ציבוריים" לבין כלל העוסקים. לפי אבחנה זו, בדרן ציבורי, בניגוד לכל האחרים, יהיה פטור מחובת המס בישראל גם אם שהה בה כל השנה, וגם אם שכרו מגיע ל-400 דולר ליום או קצת פחות מכך.

השופט קבע עוד כי תכליתו של סעיף 18 היא כי בקבוצה מוגדרת ומיוחדת זו של "בדרנים ציבוריים", על מאפייניה המיוחדים, יחול מבחן נוסף לחיוב במס ב"מדינת המקור", והוא מבחן גובה ההכנסה הנקבע, בנסיבות המיוחדות של סוג העיסוק, על-פי רף מינימלי של הכנסה יומית העולה על 400 דולר ליום.

מפסק הדין גם מתברר כי פקיד השומה הגיש לשופט מכתב מ-26.4.04 ובו עמדת המחלקה הבינלאומית של רשות המס בארה"ב, ולפיה הפרשנות המקובלת על האמריקנים להוראת סעיף 18 לאמנה היא כפרשנותו של פקיד השומה בישראל.