סרטו של בראד פיט - יצירת מופת לא מוערכת

איך קורה שאחד הסרטים הטובים של 2007, בכיכובו של בראד פיט, לא זכה להפצה מסחרית בבתי הקולנוע בארץ? התשובה היא פשוטה, הסרט כנראה טוב מדי לקהל הישראלי, או לפחות זה מה שחשבו המפיצים שהסכימו "לשחרר" אותו למספר הקרנות מצומצם בסינמטק תל אביב, לאוהבי "הקולנוע האיכותי".

ואכן, "רציחתו של ג'סי ג'יימס על-ידי הפחדן רוברט פורד" (עכשיו בדי. וי. די הוצאת "הד ארצי") הוא לא סרט לקהל הרחב, זה שאין לו סבלנות, כזה שברגע שמנסים להציע לו עומק, רבדים נוספים וקצב איטי יותר, יברח.

המערבון, שמתרחש ב-1881 ומתפרש על פני למעלה משעתיים וחצי עוסק בנושאים הכי רלוונטים לשנות האלפיים, הערצה, סגידה לכוכבי תרבות, אהבה ועקרונות המוסר, האם הם קיימים בכלל? ואלו רק הרבדים הבולטים על פני השטח, בצפייה שנייה ושלישית אתה מגלה עומק שנדיר לגלות בסרטים בימים אלו.

כפי שניתן להבין משם הסרט, סופו ידוע מראש, אבל הסרט לא עוסק בתפניות עלילתיות הוליוודיות סטנדרטיות אלא עוסק בתהליך נפשי ומנסה להבין מה יגרום לבחור בן 19, המעריץ את ה-הראל סקעת של המערב הפרוע, להגיע למצב שבו הוא יהרוג אותו, כשאחת הסיבות היא שהוא רוצח אותו בגלל עודף אהבה, עודף הערצה, האדם שקם על האל שבו האמין.

בראד פיט, שגם הפיק את הסרט (יחד עם רידלי סקוט ואחיו טוני), מעניק שבריריות פוצעת לבבות לדמות שכל סופרי המערבונים, הקריקטוריסטים ואנשי החוק תיארו כאדם חזק, חסר רגש ומוסר.

תהליך ההידרדרות המנטלית שלו, שמוביל להידרדרות המנטאלית של האנשים שאיתו, מניע את גלגלי העלילה אותה מחזיק, ללא כל צל של ספק, קייסי אפלק, אחיו הצעיר והמוכשר הרבה יותר (לפחות כשחקן) של בן אפלק.

אפלק, שהיה מועמד לאוסקר על תפקידו, עובר, ומעביר את הצופים, קשת רחבה מאוד של שינויים מנטליים במהלך הסרט. אנו, השותפים למסע, לא יכולים שלא להתאהב בו, לשנוא אותו, לתעב אותו, לבוז לו, אבל מעל הכל, להבין אותו ולהתחבר אליו.

נכון, לא כולם יהנו מהסרט, סביר להניח שחלק מהצופים יחשבו שהוא משעמם בגלל הקצב האיטי שלו. אבל אם תתנו לו צ'אנס אמיתי, תגלו יצירת מופת שתתפוס לכם את הלב, הנפש והמוח ולא תעזוב אתכם במשך זמן רב.

ציון סופי: 9+