משליך החזיז במלחה נדון ל-3 שנות מאסר

בית המשפט מחוזי בירושלים גזר (יום ב', 15.9.08) שלוש שנות מאסר בפועל על יוסי מלאך, שהורשע בזריקת חזיז במגרש במלחה. מהתפוצצות החזיז נפצע המאבטח יואב גליצנשטיין, שאיבד בשל כך שלוש מאצבעות ידיו הימנית ואף נפגע ברסיס במותנו. השופטת נאוה בן אור פסקה כי נוסף על עונש המאסר על מלאך לשלם לגליצנשטיין פיצויים בגובה של 150 אלף שקלים.

בהחלטה כתבה השופטת בן אור כי מדובר באירוע קשה שהינו "בבחינת הסלמה בתופעה של אלימות באירועי ספורט, המעיבה על ההנאה שהעיסוק בספורט אמור להעניק לצופים ולעוסקים בו, כאחד, כדברי המימרה 'נפש בריאה בגוף בריא'".

העובדה שהאירוע "משקף תופעה חברתית רחבה וקשה", צריכה לדבריה "להשפיע על חומרת העונש שיוטל על מלאך, שכן "ההרתעה המתחייבת אינה רק הרתעת מלאך, אלא הרתעת הרבים. משבחר מלאך לבצע את מעשה הבריונות שביצע באולם מלא קהל, לנגד עיניהם של אלפי צופים, ועוד עשרות אלפי צופים בבית, הרי שגם העונש שיבוא עליו צריך לחדור לתודעתם של אותם רבים, לבל יטעו לחשוב כי לקיחת חזיז במקום לקיחת חצוצרה, כטענת הסנגור, הוא מעשה קונדס, החורג אך במעט מנורמת התנהגות ראויה. כך באשר להרתעת הרבים".

רצה לגרום רעש

היא דחתה את טענת הסניגור, עו"ד משה סוחמי, כי מלאך לא העלה בדעתו כי מישהו יפגע מהצתת החזיז והשלכתו למגרש וכי התכוון "לגרום לרעש בלבד". "הצתת חומר נפיץ והשלכתו למגרש שבני אדם מצויים עליו, מובילה בהכרח למסקנה כי אדם בר דעת, וחזקה שהנאשם הוא כזה, מבין כי עלולה להיגרם פגיעה גופנית למי שיגע בחפץ, וכי האפשרות שכך יקרה הינה אפשרות סבירה ביותר. הנאשם גילה, אם כך, בהתנהגותו, זלזול בוטה ומודע בשלמות גופם של אחרים". לדברי השופטת, ניתן ללמוד על "ההפקרות" בהתנהגותו של מלאך, בבחינת "אני אתפרע כאוות נפשי ושהאחרים ייזהרו", משאלתו בחקירה במשטרה "למה הטיפש הזה היה צריך להרים את זה?".

יתרה מכך, ההפקרות המאפיינת את התנהלותו של מלאך לא הסתכמה בהצתת החזיז ובהשלכתו לעבר המגרש, כתבה בן אור. גם את דרכו לירושלים הוא עשה תוך "פריעת חוק" כשנהג בלא רשיון נהיגה תקף. "הוא הצליח להסוות את החזיז ולהחדירו להיכל הספורט, כשהוא עובר בדיקה ביטחונית ומודע לכך שהבדיקה נועדה לאתר כלי משחית מן הסוג הזה, ולא היה בכך להרתיע אותו. כך גם זרק את החזיז כשהוא עטוף בגליל נייר, לבל יתגלה. ולאחר מעשה".

היא ציינה כי משנעצר, "שוחח עם חברו לכתב האישום ותאם עימו גרסאות, הצליח לקבל לידיו מכשיר טלפון נייד בניגוד לנוהלי בית המעצר, והתקשר באמצעותו לקרובי משפחה ולאחרים, כשהוא משבש מהלכי משפט". בנוסף, הוא גם "השמיע איומים כלפי עיתונאים, והביע את חוות דעתו הקולנית על אחד מאוהדי קבוצת הפועל חולון, ה'חשוד' בקשרים עם גורמי מודיעין במשטרה. מנתונים אלה מתבקשת המסקנה, כי גם לאחר הפציעה הקשה שגרם, לא נתקררה עליו דעתו, ולא היה די בכך כדי להובילו לקבלת הדין".

אין כאן מקום של סליחה

בניגוד לנאשם, המאבטח שנפגע עשה לדבריה רושם של "איש עבודה, אדם שיש בליבו מקום לעסקי ציבור ולהתנדבות, ואהבה גדולה לספורט". בעדותו אמר גליצנשטיין כי "אין כאן מקום של סליחה. אותו בחור יוסי, אני לא מכיר אותו. לא היכרתי אותו לפני ולא אחרי. הוא פגע בי בצורה בלתי רגילה. אני לא שונא אותו אך רוצה שידע - עשית משהו, תקבל את העונש שלך. אין לי כלום איתו ועם המשפחה שלו. מי שמגיע וזורק חומר נפץ במקום הומה אדם אין לי כאן מה להגיד, אפילו אם אני חושב על תירוץ. לא רואה, לא רואה איך לבוא ולנסוע מרמת גן, והייתה אבטחה, ולחשוב איך להגניב את זה למשחק ולזרוק את זה, אין מחשבה, אם הדבר היה נופל ביציע של הילדים, זה ילדים קטנים, מה, אין משהו העומד בפני הבן אדם?".

מלאך לדבריה הביע צער ואף טען כי מדובר היה ב"מעשה קונדס" שילווה אותו לכל חייו. אולם, הוסיפה בן אור, "התקשיתי לשמוע דברים אלה ולקבלם כדברי חרטה. אין בהם תובנה של החומרה ושל הפסול המוסרי שבמעשה. מעשהו של הנאשם אינו מעשה קונדס, אלא מעשה בריונות אלים ופרוע. מי שישא בתוצאות הכואבות כל חייו, הוא נפגע העבירה, יואב גליצנשטיין. שיקולי גמול והרתעה מחייבים, אם כן, ענישה חמורה, ובכללה גם פיצויים בסכום משמעותי לזכות המתלונן".