התובעת "הלבישה" על הנתבעת תאונה שלא הייתה

ימית גואטה תבעה את יקטרינה פרנקל בבית משפט לתביעות קטנות בנתניה בגין תאונה שלא היתה. גואטה הגישה תביעת סרק והאשימה את הנתבעת בעובדות שהיו פרי דמיונה בלבד. למזלה השופטת הרחומה לא חייבה אותה בהוצאות משפט. במקרים דומים, שופטים מחמירים, הטילו הוצאות גבוהות על בעל הדין. לדברי התובעת, בחודש נובמבר אשתקד, חנתה באזור התעשיה בנתניה והבחינה שרכבה של הנתבעת חנה בצמוד אליה. "ביקשתי מהנתבעת להזיז את הרכב ואז הסתבר שעקב החנייה הצמודה, נגרם נזק לחלק הקדמי של הרכב שעל-פי הערכת שמאי הסתכם בסכום של 7,077 שקל".

הנתבעת הודתה שחנתה בצמוד לרכבה של התובעת והכחישה שגרמה לנזק. "לא הייתה תאונה בין שני הרכבים ולא נגרם נזק כתוצאה מהחנייה הצמודה". הנתבעת הדגישה שעל רכבה לא נראו סימנים המעידים על תאונה. היא ביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה.

בדיון בפני השופטת גלית ציגלר, טענה התובעת, שביום האירוע, כשביקשה מהנתבעת להזיז את הרכב שמעה לפתע רעש, "המעיד על הניתקות כלי הרכב והנתבעת התנצלה בפני". הנתבעת הכחישה וטענה שלא קרה דבר ולא התנצלה. בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים,דחתה השופטת את התביעה לאחר שקבעה שהנזק לרכב נגרם באשמתה של התובעת ואינו קשור לנתבעת וכי התובעת לא הרימה את נטל הראיה ולא הוכיחה את אשמת הנתבעת לתאונה.

"הוצגו בפני תמונות של כלי הרכב ודוח שמאי בנוגע לפגיעה, ויאמר כי טיב הפגיעה במוקד החזית עד כדי כך שהיה צורך להחליף קורה פנימית ומגן חיצוני, מלמדת כי מדובר בפגיעה חזקה מאוד, והעובדה שעל רכבה של הנתבעת אין כל סימן לתאונה, מעלה תהיות. עוד ייאמר כי קיים פער בגובה כלי הרכב באופן שהפגוש האחורי של רכב הנתבעת נמוך בהרבה מרכב התובעת ויש קושי לקבל את הגרסה לפיה עלה רכב הנתבעת על רכב הגבוה ממנו".