בית המשפט הכריח בעלת דירה לשלם דמי תיווך

מתי פרג'י, מתווך מירושלים, תבע את אמירה נקש בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר בסכום של 17,800 שקל לאחר שלא קיבל דמי תיווך. מכתב התביעה עולה שבחודש יולי 2006, נחתם בין הצדדים הסכם להזמנת שירותי תיווך בלעדיים למכירת דירתה של נקש שהוגבל עד לחודש אוקטובר אותה שנה.

לדברי פרג'י, הדירה ברחוב ניקנור בעיר, נמכרה בתום תקופת הבלעדיות לקונה שבנו ראה את הדירה באמצעותו, בתקופת הבלעדיות, ומכאן שהיה הגורם היעיל במכירת הדירה ויש לשלם לו דמי תיווך בהתאם לסעיף 5 (ב) להסכם.

בכתב ההגנה השיבה נקש, שהדירה נמכרה בתום תקופת הבלעדיות, והקונה הגיע אליה באופן עצמאי לאחר שקיבל את פרטיה מהשכנים. "אין יריבות ביני לבין התובע ועליו לפנות לבנו של הקונה שלו הראה את הדירה". נקש הכחישה מכל וכל שפרג' היה הגורם היעיל במכירת הדירה וביקשה לדחות את התביעה.

בדיון בפני השופטת אנה שניידר, העידה שוכרת הדירה, שפרג'י הראה את הדירה לבנו של הקונה ולאחר מכן האב והבן הגיעו לדירה, ללא פרג'י, והאב הודיע שאין בכוונתו לשלם דמי תיווך ויפנה ישירות לבעלת הדירה.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, קיבלה השופטת שניידר את התביעה וחייבה את נקש לשלם לפרג'י 17,800 שקל בתוספת 600 שקל הוצאות משפט. "הואיל וקבעתי שלקונה נודע על הדירה מבנו, שהיה בדירה עם התובע - הרי שחלות במקרה דנן הוראות סעיף 5 (ב) להסכם הבלעדיות והתובע זכאי לדמי תיווך".

השופטת שניידר שוכנעה שלקונה נודע על הדירה באמצעות פרג'י והוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בין הצדדים בהסכם מחייב, כאמור בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין ואין חשיבות אם ההסכם עם הקונה נחתם בתום תקופת הבלעדיות. השופטת שניידר, הוסיפה שהעובדה שהדירה נמכרה מספר ימים לאחר שתמה תקופת הבלעדיות, "מעלה חשש לניסיון לעקוף את התובע ולשלול ממנו דמי תיווך שלא כדין".