קרוב רחוק <br>

אמור לי מה השם צ'רלי מזכיר לך ואומר לך מי אתה. לישראלי הממוצע מיד יצוץ זאב רווח, מפלבל בעיניו, לחייו מנופחות-ביצים ב'צ'רלי וחצי'; אם אתה אמריקני האסוציאציה המתבקשת תהיה מלחמת ויאטנם - כך כינו החיילים האמריקניים את חיילי הגרילה המלוכסנים, ואילו אם אתה ברלינאי מזדקן, לבטח תצטמרר ותיזכר בימים עת העיר הייתה מחולקת - checkpoint charley היה שמה של נקודת המעבר בין המזרח למערב.

אבל אני, כששמעתי שנפתחה מסעדה חדשה העונה לשם זה, סיקרן אותי בעיקר הטייטל שנלווה - מסעדת בראסרי אסייתית. מיד דמיינתי בעיני רוחי מסעדה אפלולית, מאווררי תקרה סובבים בה בעצלתיים, ברווזים צלויים תלויים מעל עמדת ווק מפוייחת ומלצריות סיניות כנועות נעות בין הצללים. טוב, זה מה שקורה כשרואים יותר מדי 'אפוקליפסה עכשיו'.

מסעדת 'צרלי' שנפתחה זה מכבר ביהוד, לא דמתה במאום לדמיוני הפרוע, מלבד אולי מאווררי התקרה. המסעדה שוכנת במלון אויה - ששימש בתחילת דרכו כמלון לצוותי האוויר שעברו בנתב"ג, מאוחר יותר הפך למלון על בסיס שעות (אם להיות מעודנים בניסוח) ובערוב ימיו משמש כבית החייל. איך שמלון מתגלגל לו.

בכניסה בר עם כסאות, חלל גבה תקרה ובו שולחנות וכסאות רטאן, ספות מהודרות אך נוחות ומרפסת סגורה במרכזה מפכפכת מזרקה ובה בודהה בארשת חתומה, כראוי למעמדו. העיצוב מקסים. אחרי שמתיישבים שמים לב לפרטים הקטנים - המנורות היפיפיות, השולחנות שאינם אחידים, התאורה הרכה והמחמיאה. אחרי שגיליתי כי מיכאל אזולאי חתום על המקום, הבנתי כי אין פלא.

פתחנו עם קוקטייל הבית - צ'ק פוינט צ'רלי (39 שקל) - המכיל ג'ין גורדון, ליים ג'וס, אלדר ברי ומיץ תפוחים. הקוקטייל הוגש בכוס מרטיני כשבמקום שיפוד ובו נעוץ זית א-לה ג'יימס בונד, זכינו לשיפוד עליו פרוסות תפוחים מקורמלים. יופי של קוקטייל.

בשיחה עם בעלת המסעדה למדנו כי התפריט השתנה במקצת עם תום תקופת ההרצה ובעקבות דרישת העם - התווסף גם תפריט סושי. המנות המורכבות שאיכלסו אותו בהתחלה, פרי מטבחו של ויטל סיני - בוגר מסעדות יוקרה ברחבי אירופה - פינו את מקומן למנות פשוטות וזולות יותר, כאלו שהולמות את הסביבה הפרברית בה שוכנת המסעדה.

עסקיות במחיר המנה העיקרית מתחילות ב-42 שקל למנות נודלס ומסתיימות ב-69 שקל למנות בשר ודגים ואילו עסקיות ילדים במחיר 39 שקל מבטיחות שלא מעט אמהות מרוטות עצבים יעדיפו להפקיד את הזאטוט לחסדי השף לארוחת הצהריים.

הסועדים מסביבנו מנו לא מעט משפחות עם ילדים, כמה זוגות וחבורה של חוגגי יומולדת עליצים. בהתאם, גם תפריט המסעדה מצליח לירות לכל הכיוונים ולהציע מבחר מנות שיספקו כל חובב אוכל אסייתי מצוי - תאילנדי, יפני, סיני או אינדונזי - או, כמו שאמר עברי לידר: "זה יפני או סיני? אני תמיד מתבלבל"...

חיש קל נחתו על שולחננו חמוצים מתקתקים וטובים ואנו, נאמנים לקיבתנו חובבת הסושי, פתחנו עם רול של דרגון מאקי אינסייד אאוט (32 שקל) - צלופח מעושן בטריאקי, מלפפון ואבוקדו בציפוי טוביקו, שהיה מצוין. מנה נוספת של קלמרי טוגראשי עם איולי צ'ילי (38 שקל) הייתה נדיבה, אם כי לא מסעירה בטעמיה.

תפריט האלכוהול מצומצם אך מדויק, וניכר שהורכב ביד בוטחת. הוא מתומחר בהגינות, במחירים שוברי שוק במושגים תל אביביים. כוס של קאווה ארטלטינו למשל עולה 19 שקל בלבד! במחיר כזה אדיוט מי ששותה סודה...

הזמנו לף בלונד (26 שקל) לירון וכוס רקנאטי שרדונה (27 שקל) עבורי והמשכנו לעיקריות: קדירת בקר בקארי אדום (61 שקל) ותבשיל פירות ים בקארי ירוק (83 שקל). בשביל הוויטמינים ביקשנו גם סלט כאוס מהראשונות (28 שקל).

אני הייתי מרוצה ביותר מהצלחת שהגיעה עבורי - קערה עמוקה ובה שרימפסים, טבעות קלמרי, מולים ואספרגוס ברוטב חלב קוקוס וקארי ירוק, עם בזיליקום ואפילו עלה קארי (!) שהוכיח שהשף מבין משהו בהלכות בישול אסייתי. המנה חריפה, כמצוין בתפריט ומגיעה עם פנכת אורז דביק (לא מספיק דביק לטעמי, אבל אי אפשר להגזים עם האותנטיות).

ירון ממולי קצת פחות התרגש מהמנה שלו, שהייתה אכן פשוטה למדי - נתחי בקר ושפע ירקות שהתבשלו ממושכות ברוטב הקארי האדום והחריף. אני דווקא הייתי שמחה להתייחד איתה ביום חורף קר. הסלט היה מצוין - תלולית מרשימה של כרוב אדום, כרוב לבן, נבטים ושברי בוטנים בוינגרט שטען שהוא שומשום, אבל הרגיש לי כמו חמאת בוטנים ובכל מקרה היה טעים ביותר.

לקינוח חשבנו שנסתפק בקרם ברולה (28 שקל), אך למזלנו בעלת המסעדה הערנית חשבה אחרת ושיגרה לשולחננו גם בננה בטמפורה (28 ₪). טוב עשתה, כי אם הייתי חותמת עם קרם הברולה, אולי הייתי מתאכזבת קלות. שלא תבינו לא נכון, הוא היה עשוי קום איל פו, מנוקד גרגרי וניל בקרקעיתו וקוביות אננס בקודקודו, אבל לא היה something to write home about. הבננה בטמפורה לעומתו, הוא בטח הקינוח הפופולרי ביותר במסעדה, ובצדק. קערה ענקית ובה נתחי בננות מטוגנות כמו במסעדות הסיניות של ילדותנו, מסודרות למופת מסביב לכדור גלידת אגוזים טובה וכל האושר הזה שוחה ברוטב שוקולד חם. מנה מושחתת וטעימה ביותר שהותירה אותנו שבעים ושבעי רצון.

ב-21:30, עת יצאנו, הייתה המסעדה בשלבי התרוקנות מתקדמים. אכן אתגר לא פשוט לייצר חיי לילה בפרברים. אבל לאור התימחור השפוי של האוכל והאלכוהול, אני לא הייתי דואגת לצ'רלי. הוא בידיים טובות.