לבני ודנה אינטרנשיונל: קואליציה גברית

המלחמה לא אשמה

הפרויקט הכושל, שהתהדר בפרחיזציה חסרת תקדים של אמנות הריקוד ותרבות הטלוויזיה (קשה להאמין שגם הסינים ירצו בו), ביצע בעצמו חראקירי חסר רחמים, עם הדחה של 10 מתוך 14 רקדניו האומללים. כך מעיפים סחורה פגומה מהמדפים, ובכל זאת, מראה עשרת האינדיאנים הקטנים העולים לגרדום בכיכר העיר בפרפורי פירואטים, היה כמעט מכאיב לצפייה.

יוצרי הפיאסקו בוודאי כבר יודעים שהמלחמה (שקטעה את רצף השידורים) לא אשמה ושאין טעם להטיל עליה את האחריות לגורלו המר של המיזם המבולבל והתמוה, שהיה כתוב על הפרקט מהרגע הראשון.

חיסולו הזריז והמכוער מזכיר את ניסיונות השיקום הטראומטיים של אופרת הסבון המקרטעת "ענייני משפחה" בערוץ 5 הבריטי בסוף שנות ה-90. צוות שחקנים שלם נמחק בן לילה, כשרוב הדמויות המרכזיות של הסדרה זומנו למסיבת חתונה על יאכטה, שנגמרה בהתפוצצות בלון גז. רק דמות אחת שרדה את האסון ושחתה לחוף מבטחים. כל השאר נקטלו. לצופים לא ניתן זמן רב להתאבל, והם נדרשו להתרגל במהרה לסט חדש של גיבורים, ולשכוח מכל מה שקדם להם, כאילו לא היה מעולם. זה עבד, באופן חלקי, והסדרה זכתה לעוד כמה עונות.

"לא נפסיק לרקוד" התנערה מהאיום שבשמה בשיטת ההרבה מדי, אכזרי מדי ובלי ספק מאוחר מדי. לא נתחיל להתגעגע.