השניים מציינים כי פנייתם באה בעקבות החלטת השופטת קרוואני (יום א', 10.5.09) להאריך את אשפוז הנער בכפייה למשך שלושה חודשים. החלטה שהתקבלה, לטענתם, בניגוד להוראות החוק לטיפול בחולי נפש וחוק הנוער. זאת מאחר שחוות דעתם כפסיכיאטרים משפטיים בנושא המשך האשפוז "לא נתבקשה ולא נשקלה כלל על-ידי בית המשפט".

השניים מדגישים כי החלטת השופטת ניתנה על-בסיס חוות דעת של פסיכיאטר לילדים ולנוער מבית חולים זיו, ד"ר וורגפט, למרות שהחוק קובע כי אשפוז בכפייה יותר רק על-סמך אישור פסיכיאטר מחוזי על חוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער, אשר בדק את הקטין.

"הפסיכיאטר המחוזי לא אישר מעולם בחתימתו חוות דעת זו שהוגשה לבית המשפט ומשום מה התקבלה על ידו. כמו-כן, לא זכור לנו שד"ר וורגפט קיבל מינוי שר לכהן כפסיכיאטר מחוזי ולא ידוע לנו על הליך מינוי של פסיכיאטר מחוזי על-ידי בית משפט בישראל, שנכבד ככל שיהיה גם הוא כפוף לחוק".

עוד מתייחסים השניים למעמד האם של הקטין. לדבריהם, היא האחראית עליו כל עוד לא הוכרז "קטין נזקק" והיא זכאית לבקש דעה נוספת או אשפוז וטיפול בכל מוסד רפואי "במיוחד שלפי מטפליו הטיפול האינטנסיבי במשך 3 חודשים לא שיפר משמעותית את מצבו".

לפיכך, אם מטפליו של הקטין סבורים כי "האם אינה שפויה, מסכנת חיים ומכעיסה אותם, זכותם לפעול כדין על-מנת למנוע סיכון חיים עקב מחלתה. משלא עשו כן עליהם להתייחס בכבוד לדעתה, מה גם שאנו סבורים שגם לדעתו, לבקשותיו ולזכויותיו של חולה נפש יש להתייחס בכבוד".

במכתבם, פונים השניים ב"קריאה נרגשת" לבית משפט "לתקן את הטעון תיקון ולאשר קביעתם כי הקטין יועבר להמשך אשפוז וטיפול במחלקת ילדים ונוער מבית חולים שלוותה - לאלתר".

לדבריהם, גם ההחלטה להורות על בדיקת הנער והטיפול בו בכפייה ניתנה בחוסר סמכות שכן הוא לא הוכרז כ"קטין נזקק" כנדרש, לפיכך "לא ברור כיצד הוארכה ב-10.5.09 תקופת אישפוזו של הקטין מבלי שיוגדר 'קטין נזקק'".

בהקשר לכך הם מוסיפים, גם המלצת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית בטירת הכרמל להאריך את האשפוז הכפוי על-פי חוק הנוער, ניתנה ללא סמכות מאחר שלא התבססה על אישור פסיכיאטר מחוזי לחוות דעת של פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער.

במכתבם אל השופטת מציינים הרופאים את סירובו של בית חולים זיו לבקשת משפחת הנער להעבירו לאשפוז בבית חולים במרכז הארץ, בנימוק כי קיים חשש לחייו בנסיעה בת שלוש שעות. הם מביעים תמיהה על נימוק זה בשעה שהנער הועבר "על-פי הכתוב, לוועדה פסיכיאטרית מחוזית בטירת הכרמל - מרחק נסיעה של כארבע שעות הלוך ושוב".

הכותבים גם מותחים ביקורת על-כך שגם השופטת סירבה לבקשת המשפחה להעביר את הנער, וציינו כי הסירוב מנוגד לחוק זכויות החולה. לדבריהם, זכותה של משפחת הנער להעבירו לטיפול במקום שיבחרו וגם לקבל "דעה שנייה".

השניים מזכירים את "הסערה שפרצה בארץ והביאה להדחתו מתפקידו של פרופ' ידוע שפורסם כי מנע ממטופל דעה נוספת וטיפול בבית חולים אחר". דבריהם מרמזים לפרשת דסי רבינוביץ, נערה שחלתה בסרטן ונאבקה במערכת הבריאות על זכותה לדעה שנייה. רבינוביץ טופלה בידי פרופ' אליעזר רחמילביץ מבית חולים הדסה בירושלים אלא שלאחר שעברה בלא אישורו לטיפול אצל רופא אחר בבית חולים אחר, מנע ממנה טיפול תומך במחלקתו.

רבינוביץ יצאה למאבק במערכת הבריאות וסיפורה פורסם בזמנו על-ידי רונאל פישר במעריב. בעקבות הפרסום הוקמה ועדה במשרד הבריאות והוחלט להגיש קובלנה נגד פרופ' רחמילביץ שבעקבותיה ננזף. מאבקה של רבינוביץ העצים את זכותם של חולים לקבלת דעה שנייה.