נקמתם של שופטי כוכב נולד

"אני עכברית היאור הכי גדולה שיש" (מרגול, מדמה דימוי)

הערב הזה התחיל נורא. במשך דקות ארוכות הגישו המתמודדים שכבר למדנו לאהוב ולשנוא שירים בינוניים ומעלה בביצועים בינוניים ומטה. מלבד הדואט של ולדי ודנינו בשיר "מישהו שומע אותי", שהיה במידה מסוימת אפילו ארס-פואטי וזכה לפרגון נדיר הן מצד השופטים והן מצד קהל המסמסים, שאר הביצועים עשו חשק לטבילת הראש במעמקי היאור שממנו צפה מרגול. ראם כהן ורוני דלומי לא דייקו, ולדי ומורן החזיקו ידיים כדי לחפות על הביצוע המפוספס (איך אמר גל, "בלדה זה לא הפתרון לכל דבר"), ומיי הציגה, לראשונה, את הפן האנושי שלה - זה שטועה. לרגע היה נדמה שמיי תפקיר אותנו לגמר שמורכב מראם וולדי, כשעשתה בחירות שירים אומללות ושתלטניות במיוחד, לפחות במקרה של הדואט שלה עם ראם (מעניין באיזה גלגול הוא היה בוחר מיוזמתו לשיר בתוכנית שיר של מני בגר).

"והאיש שעדיין לא הוציא אותי מהארון - גל אוחובסקי!" (צביקה הדר אקטואלי)

אך בצילם הצנום של הכוכבים המתיילדים, התגלה מחדש הפוטנציאל של חמישיית השופטים במלוא תפארתו. אחרי עונה שלמה שבה הם היו עסוקים במלמולי "שניהם זמרים מקסימים חבל על הזמן", לפתע שולחן השופטים התחיל לרטוט: חיכוכים בבית אוחובסקי-מרגול ("אני אוהב את איך שמרגול אומרת - זה נשמע כמו קריוקי, אבל בקטע טוב. איזה מתוקה", מרגול: "איזה פטרנליסט אתה!"), כמו גם עקיצות בגזרת המאסטרו-צדי (המאסטרו: "בכלל, צדי, בחיים זה טוב למצוא פרטנר טוב", צדי: "טוב צביקה"). בתמורה להתנהלותם המשוחררת, סוף כל סוף אפשר להם הקהל להדיח את ראם כהן.

"לא צריך לחפש את מה שלא צריך לחפש" (המאסטרו, מנסה להגיד משהו)

בעניין זה עזרה להם גם מיי, שלמרבה המזל התעשתה לקראת שלב הסולואים שלפני ההדחה, ונתנה את כל מה שאנחנו יודעים שיש לה בביצוע לשיר "חופשייה", שבמקור שרה שרית חדד. בתגובה, החליט Henree, מחבר השיר, לכתוב שיר במיוחד בשבילה. אך גם אחרי כל זאת, מיי עדיין איננה המנצחת של התוכנית הזו. בביצוע חי לשירה "עץ ירוק מפלסטיק", הוכיחה מרגול את מעמדה הבלתי מעורער כפרפורמרית ש"כוכב נולד" עשה לה הכי הרבה טוב. היא נראית נהדר מעונה לעונה, יודעת מה היא אומרת וגם באיזו שפה, היא עכברית יאור, ואולי זה לא לעניין להשתמש בטרמינולוגיה כזו בימים טרופים אלה, אבל אמש הוכח סופית - מרגלית צנעני זמרת פלילית.