המשכיר והשוכרים הסתכסכו - בית המשפט עשה סדר

אברהם אפיק, השכיר את דירתו לעירית וליאור כהן, בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, תבע אותם ונתבע על ידם לאחר שהצדדים הסתכסכו. מכתב התביעה עלה שבין הצדדים נחתם הסכם שכירות שנחתם ביניהם ביום: 8.8.07 לפיו היה על הזוג כהן לפנות את המושכר ביום 1.9.08. לדברי אפיק, הזוג כהן הפר את ההסכם כשהחזיר את המושכר באיחור של 7 ימים והותיר אחריו חובות למים ולגז והוא אף נאלץ להחליף את הצילינדר לאחר שמסרו לצד ג' את מפתחות המושכר. אפיק ביקש החזר הוצאותיו לסיוד המושכר ולפינויו מלכלוך וגרוטאות.

הזוג כהן דחה את טענות התובע בדבר הפרת ההסכם וטען שפינה את המושכר כבר ביום 1.7.08 בשל נסיבות אישיות. "נוכח סירובו של התובע לקצר את תקופת השכירות ועקב דחיית בקשתנו להביא שוכר, נאלצנו לשלם דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות. אחייני הגיע למושכר במועד שהוסכם עם התובע, על-מנת להחזיר לו את מפתחות אך הוא לא הגיע". הזוג כהן דחה את טענותיו של אפיק בדבר פלישת צד ג' למושכר והדגיש שלא מסר את מפתחות המושכר לידי צד ג' כלשהו. "החזרנו את המושכר לתובע, במצבו כפי שהיה בעת ששכרנו אותו ולא הייתה מוטלת עלינו חובה לסייד את המושכר בתום תקופת השכירות". בתביעה שכנגד טען הזוג כהן שאפיק חייב לו סך של 1,550 שקל בגין הפרשים בשער הדולר. אפיק הודה בזכותו של הזוג כהן להחזר בגין הפרשי שער בסך של 793 שקל והוסיף שזכותו לקזז מהסכום את הוצאותיו בגין נזקים שנגרמו למושכר.

השופטת מרים ליפשיץ-פריבס, קבעה שהאחיין, לא התייצב לעדות ולפיכך, לא נסתרה עדותו של אפיק שלא קיבל את המושכר במועד שנקבע בהסכם. "צפוי היה שהנתבע, ידאג להחזרת מפתחות המושכר לתובע קודם לחלוף שבעה ימים מתום תקופת השכירות, גם אם לא עלה בידו למצוא את התובע במועד תום השכירות ולא הוכח, כי התובע הערים קשיים עליו לצורך החזרת המפתחות לידיו קודם לכן. לפיכך ובהתאם לסעיף 18 להסכם, בו נקבע פיצוי מוסכם בסך 180 שקל לכל יום של איחור בהחזרת המושכר, אני מחייבת את הנתבעים, בתשלום פיצוי בסך של 1,260 שקל בגין רכיב תביעה זה. לא הוכחו הוצאותיו של התובע בשל הגעתו למושכר ביום 31.8.08... אני מחייבת את הנתבעים בתשלום פיצוי לתובע בסך של 100 שקל".

השופטת הוסיפה שלא השתכנעה מעדותו של אפיק והעד מטענו שהמושכר הוחזר עם נזקים, לכלוך וגרוטאות. "התובע לא הציג תמונות של המושכר ממועד החזרתו לידיו אף שמהעדויות עלה כי בוצעו צילומים. חזקה על התובע כי היה דואג להציג את התמונות, אילו היה בהם כדי להוכיח את טענותיו בנדון. התובע, לא הביא לעדות את מי שביצע את הניקיון ופינה את הגרוטאות מהמושכר... לא התרשמתי, כי היו גרוטאות במושכר כי אם לכל היותר שולחן שנותר בו. יתירה מכך, התובע לא הציג קבלה על-מנת להוכיח את כי אכן בוצע ניקיון ולהוכחת ההוצאה הנטענת...עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם מהימן כי הוא פינה את המושכר מחפציו וסביר להניח שכך עשה בפינוי מיטלטליו עם סיום השכירות, בפרט כאשר עמד לנתבעים זמן רב לפינוי, אין חולק כי המושכר נעזב על ידם, חודשיים לפני תום תקופת השכירות". בשאלת חובת סיוד המושכר, פסקה השופטת לאחר עיון בהסכם ושמיעת העדים שהנתבעים, אינם אחראים לסיוד בתום תקופת השכירות. "אני מקבלת את גרסת הנתבע שהמושכר לא נמסר מסייד ולפי ההסכם, הנתבעים אינם חייבים בסיודו בגמר השכירות ולא הוכח כי המושכר הוחזר במצב לא סביר בנוגע לקירותיו".

הנתבעים, הודו שלא שילמו לוב לגז והשופטת חייבה אותם בסך של 196 שקל והוסיפה שעל אפיק לשלם לזוג כהן סך של 793 שקל בגין הפרשים בשער הדולר.