נהג בזמן פסילה ונשלח לכלא

יצחק מלול הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר, מיום 24.9.09 - במסגרתו הוטל עליו עונש מאסר בפועל של 21 יום, מאסר על-תנאי של 45 יום למשך שלוש שנים, ופסילה בפועל של שלושה חודשים לאחר שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה וללא ביטוח. הערעור כוון נגד ההרשעה ולחלופין, נגד חומרת העונש.

מכתב האישום עלה כי מלול נתפס ביום 2.4.08 כשהוא נוהג ברכב בזמן פסילה מנהלית, שהושתה עליו לתקופה של 30 יום במסגרת שימוע שנערך לו בהיעדרו ביום 26.3.08. זאת, לאחר שהתנגד לעבור בדיקת אלכוהול ביום 24.3.09 ורישיונו נלקח ממנו עד לשימוע.

בהכרעת הדין הפנה בית המשפט לסעיף בפקודת התעבורה, המסמיך קצין משטרה לפסול נהג מלהחזיק רישיון גם בהיעדרו, ומאותו מועד יראו את הנהג ככזה שהודיעו לו שרישיונו נפסל. בית המשפט לתעבורה ציין כי מלול לא סתר את חזקת ההודעה, וחתם על טופסי זימון לשימוע, בהם מפורטת חזקת ההודעה וצוין שאם לא יגיע לשימוע - רישיונו ייפסל. לאור זאת, הורשע מלול במיוחס לו.

במסגרת גזר הדין, ציין בית המשפט לתעבורה כי מלול ביצע עבירה חמורה שהעונש המקובל בגינה הינו מאסר בפועל, ולא נטל אחריות על מעשיו, היה חשוד בנהיגה בשכרות, לא התייצב בתחנת המשטרה כנדרש, ולחובתו עבר מכביד הכולל 33 הרשעות שונות.

בכתב הערעור טען מלול כי קצין המשטרה לא הפעיל שיקול-דעת בעת השימוע ולא נימק את החלטתו, הוא לא היה מודע שנהג בזמן פסילה ולהשלכות של אי-התייצבותו לשימוע, וכי מחדלי חקירתו מקימים לו הגנה מן הצדק. לחלופין, טען כי העונש שהושת עליו חמור מדי וכי יש לבטל את רכיב המאסר בפועל.

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חנה בן-עמי, דחתה את הערעור לאחר שקיבלה את ממצאי בית המשפט לתעבורה. "בטרם יוכל המערער להלין על טיבו של השימוע, עליו להתכבד ולהתייצב לשימוע כפי שנדרש ממנו. מאחר שלא התייצב, רשאי היה קצין המשטרה לפסלו בהיעדרו, וזאת כיוון שהיה יסוד להניח כי יוגש נגדו כתב אישום בעבירת הסירוב - כפי שאכן קרה בפועל... באשר לחומרת העונש, הרי שנוכח עברו המכביד של המערער ונוכח חומרת העבירה של נהיגה בפסילה, אשר אין כל מניעה להטיל בגינה עונש מאסר אף אם מדובר בהרשעה ראשונה".