בימ"ש לתעבורה לא היה מודע לעברו של נהג שיכור

חיים אלדר, ערער לבית משפט המחוזי בירושלים, על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעיר שהטיל עליו עונש פסילה לתקופה של 30 חודשים, פסילה על-תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שלוש שנים וקנס בסך 1,500 שקלים, לאחר שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, עקב סירובו לבצע בדיקת אוויר נשוף.

מכתב האישום עלה, שביום 15.8.08, נעצר אלדר בעת שנהג ברכב, בחשד לשכרות. בדיקת המאפיינים שנערכה לו העלתה, שלא ניתן לקבוע בוודאות שהוא שיכור, ובדוח נכתב: "ריח חזק של אלכוהול, עיניים אדומות, מגיב בתוקפנות". בדיקת נשיפה שנערכה לו העלתה אינדיקציה חיובית לאלכוהול.

אלדר נלקח לתחנת משטרה לצורך בדיקת נשיפה, אולם סירב לבצעה, על-אף שהובהר לו משמעות הסירוב. אלדר כפר באשמתו וניהל פרשת הוכחות, במהלכה העיד שלא סירב לבצע בדיקת נשיפה, אולם עקב התנהגותם הבלתי-נאותה של השוטרים, ומשלא הוסבר לו מהי בדיקת נשיפה, ביקש לבצע בדיקת דם במקום בדיקת נשיפה.

בהכרעת הדין, קבע בית משפט לתעבורה, שהשוטרים לא התנהגו כלפי אלדר, בברוטאליות והוא סירב לבצע בדיקת ינשוף ללא הצדקה, לאחר ששתה משקה אלכוהולי.

אלדר הוסיף, שנוכח אמינותו המפוקפקת של מכשיר הינשוף, ומאחר ש"נכווה" בעבר בתיק אחר בו הורשע על-סמך בדיקת ינשוף, ביקש לעבור בדיקת דם במקום בדיקת נשיפה והיה על השוטרים לאפשר זאת. "אין לזקוף לחובתי את הסירוב לבצע בדיקת נשיפה ויש לזכותי מכל אשמה".

שופטת בית משפט המחוזי בירושלים, חנה בן-עמי, פסקה שדין הערעור להידחות והדרישה למתן דגימת דם רלוונטית כשנהג מעורב בתאונת דרכים.

באשר לעונש, קבעה השופטת שנוכח עברו התעבורתי של אלדר, הכולל עבירה של נהיגה בשכרות מהתקופה האחרונה, היה מקום לשקול הטלת עונש מאסר. "נראה שהרישום התעבורתי הנכון לא היה מונח בפני בית משפט קמא במועד מתן גזר הדין. מכאן שהעונש שהוטל על המערער קל יחסית ואין מקום להתערב בו. לפיכך כלל רכיבי העונש יעמדו על-כנם", סיכמה השופטת.