שופט עצר הליכי גביה מנהליים מטעם העירייה

"משננקט הליך כזה (תובענה אזרחית, הח"מ) רשאית הייתה העותרת להניח שבמסגרתו של אותו הליך ייחרץ גורל החוב ויושם סוף פסוק לניהול הליכי גבייה. למה היה לה לעותרת להשקיע זמן ומשאבים כספיים כדי להתגונן מפני התביעה האזרחית, אם בלי זיקה לתוצאות ההליך האזרחי תצטרך העותרת לעבור בנתיב הייסורים' (Via Delarosa) של הליכים מנהליים. הדעת אינה נותנת שהרשות תוכל 'לטלטל' את הפרט (גם אם הפרט הוא גוף מאגד) משל היה האחרון כלי משחק של ניד וניד ('יו-יו')".כך קבע (יום א', 21.03.10), שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ד"ר עודד מודריק, בעתירה מנהלית שהגישה חברת אבן זוהר תעשיות בע"מ באמצעות עורכת הדין קרן בצר, כנגד עיריית פתח תקוה, אשר יוצגה בידי אילוביץ, פריש, שפרבר וריינהרץ.

הפרשה החלה בשנת 1993, אז חויבה חברת אבן זוהר תעשיות בע"מ בתשלום היטל סלילת כביש, בגין נכס שבבעלותה ברחוב שנקר בפתח תקוה. היות והחברה נמנעה מלשלם את ההיתר, הגישה עירית פתח תקוה ביום 22.08.01 כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החברה. ביום 13.05.04 דחה בית המשפט את התביעה, בשל טיעון סף שת התיישנות, ועל כן לא קוים בירור התביעה לגופה. העירייה לא ערערה על פסק הדין והוא הפך לחלוט.

לאחר שניתן פסק הדין החלה העירייה להציג לעותרת דרישות לתשלום ההיטל, תוך מתן אזהרה לנקיטת הליכי גבייה מנהליים, מכוח פקודת המיסים (גביה). העותרת ביקשה מן העירייה להימנע מצעדי גבייה מנהליים, בעיקר נוכח קיומו של פסק הדין אולם הדבר לא צלח בידה. לטענת חברת אבן זוהר תעשיות בע"מ עירית פתח תקוה מושתקת מלטעון לקיומו של חוב כנגד החברה מקום בו פסק הדין אשר דחה את תביעת העירייה נעשה חלוט, וכי מקום בו בחרה במסלול אחד, אשר נכשל מבחינתה, היא אינה יכולה 'לזגזג' בין מסלולי גביית החוב לפי נוחותה, וכן כי בכל מקרה, חלה התיישנות על הליכי גבייה מנהליים אלו, וכן כי העירה נקטה שיהוי אשר עולה כדי חוסר תום לב.

לטענת החברה היות והחוב בגין היטל הסלילה התגבש בשנת 1993, היינו לפני כ 17 שנים, העירייה נקטה שיהוי בלתי סביר שעולה כדי חוסר תום לב.

העירייה, מנגד, גורסת כי התיישנות כטענה דיונית אינה מוחקת את החוב, וכן כי הליכי גבייה מנהליים חסינים בפני התיישנות. לעניין הפעלת ערוץ הגביה המנהלית לאחר שהערוץ המשפטי נכשל, גורסת העירייה, תוך ציטוט מן הפסיקה בדבר חשיבותה של הגביה המנהלית, כי היא נקטה צעדים סבירים לצורך גביית החוב. לטענת העירה, רשות מנהלית, בהבדל מאדם פרטי, כבעלת חוב, אינה רשאית לוותר לחייב. לטענת העירייה פקודת העיריות מורה בפירוש שהסמכות להורות על מחיקת חוב נתונה בידי שר הפנים וכל בקשה למחיקת חובות ארנונה מספרי העירייה צריכה את אישורו (סעיפים 338 -339). לטענת העירייה, אם תמחל על חוב, היא עשויה להיחשב כמועלת בתפקידה ובמחויבותה הציבורית.

חרף טענותיה הנוגעות ללב משהו של עירית פתח תקוה, על שליחותה הציבורית אשר אינה מאפשרת לה "למחול על חובות" וזאת בשל "נאמנותה" לציבור, השופט עודד מודריק השתכנע דווקא מטיעוניה של חברת אבן זוהר תעשיות בע"מ. השופט מודריק קבע כי חוק ההתיישנות, אמנם, אינו חל על הליכי גביה מנהליים, ברם, השתהות רבת שנים של רשות מקומית בנקיטת הליכים לגביית חובות המגיעים לה, עולה כדי חוסר הגינות אשר עשוי לשמוט את הקרקע מתחת לפני ההליך המנהלי המאוחר. גם ביחס לזגזוגה של העירייה בין הליכים שונים, מתוך תקוותה לדוג בחכתה את החוב האבוד, קבע השופט מודריק כי "התנהלותה של העירייה כלפי העותרת אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות שהעירייה חבה בה כרשות מנהלית": "העירייה קפאה על שמריה במשך שנים רבות עד ש"נזכרה" לפתוח בהליכי גביית חוב". אליבא דשופט מודריק, ברגע שבחרה העירייה במסלול של תביעה בסדר דין מקוצר "רשאית הייתה העותרת להניח שבמסגרתו של אותו הליך ייחרץ גורל החוב ויושם סוף פסוק לניהול הליכי הגביה. למה היה לה לעותרת להשקיע זמן ומשאבים כספיים בכדי להתגונן מפני התביעה האזרחית, אם בלי זיקה לתוצאות ההליך האזרחי תצטרך העותרת לעבור ב"נתיב הייסורים" של ההליכים המנהליים?", שואל השופט מודריק? העירייה, כך נקבע, אינה יכולה לטלטל כך את הפרט, גם אם הוא תאגיד. כן קבע השופט מודריק כי "נקיטת הליכי גביה מנהליים בחלוף 17 שנים מהתגבשות החוב אינה הוגנת גם מן הטעם שלעת הזאת קשה מאד לבר את נסיבות החוב ואת עצם התהוות קיומו". השופט מודריק קבע כי על העירייה לחדול מהליכי הגביה המנהליים, ברם, היות ובבסיסו של עניין החוב קיים, הוא לא השית על העירייה הוצאות.