שמחת זקנתי: על דעיכת יובנטוס

הליגה האיטלקית תצא לדרך בסוף השבוע ולמרות שמדובר במקום שבו משחקת אלופת אירופה והשולטת בארץ המגף בחמש השנים האחרונות, זהו מפעל שנמצא בשקיעה מתמשכת מאז קיץ 2006. לא סופרים את הסרייה A. לא בגלל שברצלונה הפכה ללהיט היסטרי ביבשת וגם העובדה שהבונדסליגה והפרמייר-ליג אטרקטיביות יותר לא מהווה מדד לצניחה הזו. אי שם בטורינו יש סיבה אחת, מועדון אחד, שפתח ירידה תלולה של מדינה שלמה - יובנטוס.

יהיו שיגידו שפרשיית השחיתות החריבה הכל, אבל הסיפור מורכב הרבה יותר. הגברת הזקנה סיימה לרצות את עונשה לפני שלוש שנים כששבה לליגה הבכירה, ומאז אנו עדים לסיפור העצוב ביותר בכדורגל העולמי. מה גרם לתאגיד הענק והמצליח הזה להפוך לפקטור חסר משמעות, למרות התסריטים על קאמבק רומנטי וכובש?

בקיץ 2006 התרסקו מניות יובנטוס בבורסה ב-30 אחוזים בחודש אחד. כוכביה הגדולים ביותר: איברהימוביץ', זמברוטה, טוראם, ויירה ואמרסון, נטשו וכל איטליה ציפתה לשחיטתו של לוצ'יאנו מוג'י, האיש שעמד מאחורי פרשת הקאלצ'יופולי שהחריבה את הכדורגל בארץ הפיצה. אלסנדרו דל פיירו הראה קורטוב של מנהיגות והצדיק לראשונה את סרט הקפטן שקיבל ב-1998, אחרי שהודיע כי הוא נשאר. בעקבותיו הלכו ג'יג'י בופון, דויד טרזגה, מאורו קמוראנסי, ז'ונתן זבינה וניקולה לגרוטלייה. מרגש, לא? עונה לאחר מכן, כשלקחה את אליפות הסרייה B, כולם ציפו לסיום השלטון הקצר של אינטר בליגה. כמה שהם טעו.

אומרים שהדג מסריח מהראש, הסיפור הזה אולי מוכיח זאת. הנהלה חדשה שהורכבה מג'יג'י קובלי, נשיא המועדון עם עבר ספרותי ושום ידע מקצועי בעולם הכדורגל, הביאה למינויו של קלאודיו ראניירי למאמן. אבל הקודקוד לא פעל לבד. אלסיו סקו מונה לאחראי הרכש וז'אן קלוד בלאן, צרפתי שמאוד אוהב לרכוב על אופניים, קיבל את תפקיד מנהל הכספים. החבורה הזו הוציאה במשך שנתיים סכומי עתק והחתימה שחקנים בינוניים, שהמחירים שלהם מהווים תעודת עניות לקבוצה שהייתה מנהלת המשא ומתן הטובה ביותר באירופה. וינצ'נזו יאקווינטה (12 מיליון יורו), כריסטיאן פאולסן (12 מיליון יורו), טיאגו (10 מיליון יורו), סרחיו אלמירון (8 מיליון יורו), זדנק גריגרה (7 מיליון יורו). כל אלה מהווים את הכישלון של יובנטוס בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000. החבורה הזאת השיגה את המקום השלישי בעונת 2007/08 ושנה לאחר מכן סיימה כסגנית האלופה רק בגלל מאזן משחקים טוב יותר ממילאן, שהייתה עם מספר נקודות זהה.

בינתיים, אינטר ביססה את מעמדה כקבוצה של איטליה, הכניסה עשרות מיליונים מליגת האלופות וגרמה לשחקנים בכירים לרצות ולשחק רק בשורותיה בארץ המגף. המרוויחה הגדולה מפרשת השחיתות תפסה סופית את מקומה של יובנטוס.

בחזרה לטורינו. ראניירי פוטר לקראת סיום עונת 2008/09 ובמועדון מיהרו למנות את מאמן הנוער ושחקן העבר, צ'ירו פרארה. בנוסף, קובלי הודיע על סוים כהונתו ובלאן נבחר לנשיא. סקו יצא בהצהרה לתקשורת, ואמר: "אביא שחקנים שתמיד רציתי. יובה הולכת על מודל ברצלונה של גווארדיולה".

דייגו (25 מיליון יורו), פליפה מלו (25 מיליון יורו) ופאביו גרוסו (6 מיליון יורו) נחתו בעונת 2009/10. אפילו פאביו קנבארו חזר על מנת לכפר על הנטישה ב-2006. ההתרסקות הייתה עצומה. ההפסדים לבארי וקליארי, כך התברר, היו רק מכת הפתיחה. ההדחה משלב הבתים של ליגת האלופות (4:1 לבאיירן מינכן בקרב ישיר על כרטיס לשמינית הגמר) עשתה את שלה. גם לקהל נמאס, ואוהדי יובנטוס המסורתיים ידועים כאנשים לא חביבים כשהם עצובים. שריפת המושבים באולימפיקו בטורינו בכל משחק בית הפכה לחלק מסדר היום. ההנהלה הכתירה את "פרויקט ברצלונה" ככישלון, פיטרה את פרארה בינואר 2010 ומינתה את אלברטו זאקרוני. בנוסף, רוברטו בטגה נקרא לדגל על מנת לשמש כסגן הנשיא. זה לא נעשה יותר טוב והקטסטרופה נעצרה במקום השביעי, כשבדרך בעלי הבית החדשים, קומץ אוהדי ה"קורבה", ממררים לשחקנים את החיים.

השנה קיבלנו מהפכה נוספת, הבוסים מפיאט נכנסו לענייניה של יובה. אנדראה אניילי מונה לנשיא וגרם לזעזוע נוסף כשפיטר את סקו ובטגה, הביא את ג'יוספה מארוטה לתפקיד הג'נרל מנג'ר והחזיר את בלאן להתעסק בפיננסים. האקט האחרון היה מינויו של ג'יג'י דל נרי למאמן. התחילו לעבוד. עד חודש אוגוסט הגיעו החתמות נחמדות כמו סימונה פפה, מרקו מוטה ולאונרדו בונוצ'י. הנורה האדומה נדלקה פעם נוספת אחרי שחורחה מרטינס, קשר איכותי מקטאניה, נרכש בסכום המופרז של 12 מיליון יורו. מנגד, לא התביישו למכור את שרידי הכישלון במחירי מציאה: פאולסן (6.5 מיליון יורו לליברפול), טיאגו (השאלה לאתלטיקו עם אופציה לרכישה ב-4.5 מיליון) ואקדל (3.5 מיליון יורו לבולוניה). שלא לדבר על שחרורו של דייגו לוולפסבורג שנה בלבד אחרי שהוחתם, ועוד בהפסד של 10 מיליון יורו. כל אלה כרסמו בחשבון הבנק וגרמו להפסדים בטווח הארוך.

המהלך העצוב ביותר הגיע שבוע וחצי לפני פתיחת הליגה. מילוש קראסיץ' הסרבי חתם אחרי מו"מ שנמשך כחודשיים בין ראשי יובה לצסק"א מוסקבה, ועוד הוכתר כהצלחה על ידי ההנהלה. אלברטו אקווילאני, שחקן גמור משהו, הושאל מליברפול, ומארוטה הודיע: "לא סיימתי עם הקניות". חובבנות לשמה. פרק הזמן שייקח לשחקנים החדשים להכיר את שיטת המשחק, המאמן והחברים לקבוצה, לא שווה את הסחבת של ההחתמות. לא מספיק? האוהדים כבר הודיעו שבמקרה של כישלון ההשלכות יהיו חמורות, אפילו יותר מבעבר.

בקצב הזה לא תגיע בשורה חדשה מטורינו. דמות אפורה כמו דל נרי לא תביא לשינוי הדרוש, האוהדים ימשיכו לשרוף את המועדון ועוד עונה ללא אליפות תגיע לקיצה עם החתמות שיהיו מועמדות לתואר "פח הזהב". במקרה שמשפחת אניילי תיכשל בהנהלה, יובנטוס תגיע למצב שיהיה קשה להצליח בו לאורך השנים. וכמובן שאינטר תחגוג תואר שישי ברציפות, כי אפילו רפא בניטס יחגוג תואר על חשבון מילאן ויובנטוס. לפני שאתם נכנסים לדיכאון, יש אור בקצה המנהרה. האיצטדיון החדש יושלם בקיץ 2011. המתקו החדיש יהיה הראשון במדינה שבבעלות קבוצה איטלקית ואמור להכניס מיליוני דולרים לקופת הביאנקונרי. אבל כל זאת אולי רק החל מהשנה הבאה.

בינתיים, חושבים שם רק על כרטיס לליגת האלופות. אולי גביע איטלקי, לא יותר מזה. זה המועדון שהיה אימת אירופה ב-30 השנים האחרונות. שם פרצו לתודעה שמות כמו פלאטיני, באג'יו, דווידס, זידאן ונדבד. הליגה האיטלקית לא תחזור להיות אטרקטיבית עד שהבחורים בשחור-לבן יזכו באליפות. אם זה לא יקרה, אל תשכחו לספר לילדים ולנכדים על יובנטוס - אגדה שהייתה באמת.